אור ברסלב

רש"י על ירמיהו· רש״י

פרק מט

פרק מח

פסוק א

הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל. בֵּי״ת רָפָה וְהֵ״א חֲטַף פַּתָּח, שֶׁהוּא לְשׁוֹן תְּמִיהָה:

מַלְכָּם. עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל בְּנֵי עַמּוֹן מַלְכָּם שְׁמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן״ (מלכים ב כג:יג):

פסוק ג

כִּי שֻׁדְּדָה עַי. הַסְּמוּכָה לָהּ, וּמֵאֶרֶץ עַמּוֹן הִיא:

בְּנוֹת רַבָּה. רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן:

וְהִתְשׁוֹטַטְנָה בַּגְּדֵרוֹת. תִּרְגְּמוֹ יוֹנָתָן: ״וְאִתְהַמְּמוֹן בְּסִיעָן״ – הִתְגּוֹדְדוּ בַּחֲיָלוֹת; פָּתַר וְהִתְשׁוֹטַטְנָה – לְשׁוֹן חֲיָלוֹת מְשׁוֹטְטִים, וּגְדֵרוֹת – לְשׁוֹן ״גִּדְרוֹת צֹאן״ (במדבר לב:טז) הַמְּלֵאִים עֲדָרִים. וְיֵשׁ לִפְתֹּר: וְהִתְשׁוֹטַטְנָה – וְהִתְעוֹלַלְנָה בְּזֶבֶל גִּדְרוֹת צֹאן, לְשׁוֹן בִּזָּיוֹן; ״וַיִּבֶז עֵשָׂו״ (בראשית כה:לד): ״וְשָׁט עֵשָׂו״ (תרגום אונקלוס):

פסוק ד

תִּתְהַלְלִי. תִּתְפָּאֲרִי, וַונְטִי״ר בְּלַעַ״ז:

בָּעֲמָקִים. שֶׁאַרְצֵךְ אֶרֶץ עֲמָקִים וְאֵין עֲצִירַת גְּשָׁמִים קָשָׁה לָהּ, שֶׁאֵין חַמָּה שׁוֹלֶטֶת בָּהּ:

זָב עִמְקֵךְ. מַכַּת רֹב גְּשָׁמִים בָּאָה, עַד שֶׁזָּבוּ הַמַּיִם בָּעֵמֶק וְשָׁטְפוּ שָׁרְשֵׁי הַתְּבוּאָה; כָּךְ פֵּרְשׁוֹ מְנַחֵם:

פסוק ה

אִישׁ לְפָנָיו. כָּל אֲשֶׁר יוּכַל לְמַהֵר וְלָנוּס:

לַנֹּדֵד. לְשׁוֹן ״נָע וָנָד״ (בראשית ד:יב):

פסוק ז

בְּתֵימָן. אֱדוֹם בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם״ (במדבר לד:ג):

מִבָּנִים. מִדּוֹר זֶה:

נִסְרְחָה. ״אִתְקַלְקְלַת״ (תרגום יונתן):

פסוק ח

הָפְנוּ. הִתְבַּעֲרוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, לְשׁוֹן ״וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת״ (ויקרא יד:לו):

הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת. לְהֵחָבֵא בְּעִמְקֵי מִסְתָּרִים. נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִיקוּ. כֻּלָּם לְשׁוֹן צִוּוּי הֵם:

פסוק ט

אִם בּוֹצְרִים בָּאוּ לָךְ חָשַׂפְתִּי אֶת וְגוֹ׳ שְׁמוּעָה שָׁמַעְתִּי וְגוֹ׳. כָּל כְּעֵין דּוּגְמָא זוֹ נִבָּא עוֹבַדְיָה עַל אֱדוֹם (עובדיה א:א-ה), וּלְפִי שֶׁסִּיגְנוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכַמָּה נְבִיאִים וְאֵין שְׁנֵי נְבִיאִים מִתְנַבְּאִים בְּסִיגְנוֹן אֶחָד (סנהדרין פט.), בְּמִקְצָת הַדְּבָרִים מִשְׁתַּנִּין:

לֹא יַשְׁאִירוּ עוֹלֵלוֹת. בִּתְמִיהָּ: וְהַשּׁוֹדְדִים שֶׁבָּאוּ עָלֶיךָ, לֹא הִשְׁאִירוּ לְךָ כְּלוּם!

פסוק י

חָשַׂפְתִּי. גִּלֵּיתִי, כְּמוֹ ״מַחְשֹׂף הַלָּבָן״ (בראשית ל:לז). וְאַתָּה הִסְגַּרְתָּ שְׂרִידֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן לֹא יִשָּׁאֵר מֵהֶם אִישׁ; כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר ״אַל תַּסְגֵּר שְׂרִידָיו״ (עובדיה א:יד):

וְנֶחְבָּה לֹא יוּכָל. וִיבַקֵּשׁ לְהֵחָבֵא וְלֹא יוּכָל:

פסוק יא

עָזְבָה יְתֹמֶיךָ. שֶׁיִּתַּמְתָּ בְּיִשְׂרָאֵל:

פסוק יב

אֲשֶׁר אֵין מִשְׁפָּטָם לִשְׁתּוֹת. שֶׁלֹּא הָיוּ אַחִים לָהֶם, וְאִם הֵרֵעוּ לָהֶם, אֵין לָהֶם מִשְׁפַּט מָוֶת כְּמוֹתְךָ:

פסוק יג

לְחֶרְפָּה וְלִקְלָלָה תִּהְיֶה בָצְרָה. בָּצְרָה מֵעָרֵי מוֹאָב, אֶלָּא מִפְּנֵי הָעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה״ (בראשית לו:לג), הִיא לוֹקָה עִמּוֹ:

פסוק טו

קָטֹן נְתַתִּיךָ. שֶׁאֵין בָּהֶם מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ; לֹא הָיָה דַּרְכָּם בְּרוֹמִי לְהַעֲמִיד מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ (עבודה זרה י.):

פסוק טז

תִּפְלַצְתְּךָ. לְשׁוֹן בֶּהָלָה; שֶׁהָיִיתָ מְמַהֵר וְנִבְהָל לְעוֹרֵר שְׂטִימָתְךָ לְאָחִיךָ. וְיֵשׁ לוֹעֲזִין לְשׁוֹן ״פַּלָּצוּת״ (ישעיה כא:ד); וְיֵשׁ לוֹעֲזִין לְשׁוֹן ״מִפְלֶצֶת״ (מלכים א טו:יג):

הִשִּׁיא אוֹתָךְ. לְהָרַע לָהֶם:

שׁוֹכְנִי. שׁוֹכֵן:

תּוֹפְשִׂי. כְּמוֹ ״תּוֹפֵשׂ״ (ירמיה נ:טז), וְהַיּוֹ״ד יְתֵרָה בּוֹ:

פסוק יט

כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן. שֶׁהוּא מְקוֹם אֲרָיוֹת, כְּתַרְגּוּמוֹ שֶׁל יוֹנָתָן, כֵּן יַעֲלֶה הָאוֹיֵב אֶל נְוֵה אֵיתָן:

אַרְגִּיעָה. אַקְרִיב אֶת הָרֶגַע:

אֲרִיצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ. פִּתְאוֹם וּבְהַצְלָחָה יַחֲרִיבֶנָּה, וְיָשׁוּב לוֹ בְּרֶגַע קָטָן אֶל מְקוֹמוֹ. וַאֲנִי אוֹמֵר: אֲרִיצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ מִמַּעַל לָהּ, שֶׁיְּהֵא מִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ וְעֶלְיוֹן לָהּ; וְכֵן ״מִמַּעַל לָרָקִיעַ״ (יחזקאל א:כו); וְכֵן ״מִמַּעַל לוֹ״ (ישעיה ו:ב); ״מֵעַל לְמַדָּיו״ (שמואל א יז:לט):

וּמִי בָחוּר. אוֹתוֹ שֶׁבָּחַרְתִּי לִנְקוֹם נִקְמָתִי עָלֶיהָ אֶפְקֹד:

וּמִי יֹעִידֶנִּי. לַמִּלְחָמָה, לְהִלָּחֵם אִתִּי:

רוֹעֶה. מֶלֶךְ:

פסוק כ

אִם לֹא. לְשׁוֹן בֶּאֱמֶת:

יִסְחָבוּם. יִגְרְרוּם:

צְעִירֵי הַצֹּאן. בְּזוּיֵי הָאֻמּוֹת. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (יומא י.): פָּרַס, שֶׁהוּא הַצָּעִיר בִּבְנֵי יֶפֶת (בראשית י:ב):

יַשִּׁים. לְשׁוֹן שְׁמָמָה:

פסוק כג

בּוֹשָׁה חֲמָת וְאַרְפָּד. עָרֵי אֲרָם, כִּי שָׁמְעוּ שְׁמֻעָה רָעָה עַל דַּמֶּשֶׂק, שֶׁהִיא רֹאשׁ אֲרָם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק״ (ישעיהו ז:ח); לְכָךְ נָמֹגוּ:

בְּיָם דְּאָגָה. דַּאֲגָתָהּ דּוֹמָה לְדַאֲגַת הַיָּם הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל. כָּל דְּאָגָה לְשׁוֹן יִרְאָה הוּא:

פסוק כד

רָפְתָה דַמֶּשֶׂק. רָפוּ יָדֶיהָ מֵהִלָּחֵם:

וְרֶטֶט. זִיעַ:

פסוק כה

אֵיךְ לֹא עֻזְּבָה. לֹא נִתְמַלֵּאת עָפָר סְבִיב חוֹמָתָהּ לְחַזֵּק הַחוֹמָה, כְּמוֹ ״וַיַּעַזְבוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַד הַחוֹמָה״ (נחמיה ג:ח). וְיֵשׁ עוֹד לִפְתֹּר: לָמָּה לֹא נֶעֶזְבָה מִן הָרָעָה הַזֹּאת, שֶׁלֹּא תָבֹא הָרָעָה עָלֶיהָ?

קִרְיַת מְשׂוֹשִׂי. כָּךְ יִתְאַבֵּל מַלְכָּהּ עָלֶיהָ:

פסוק כו

לָכֵן. לְשׁוֹן שְׁבוּעָה:

יִדַּמּוּ. יֶחֶרָבוּ, וְאֵינוֹ זָז מִלְּשׁוֹן דְּמָמָה, שֶׁכָּל עִיר חֲרֵבָה אֵין קוֹל נִשְׁמָע בָּהּ:

פסוק כח

קֵדָר. שׁוֹכְנֵי מִדְבָּרוֹת בָּאֳהָלִים הֵם, אֵין חוֹמָה וְאֵין עִיר:

פסוק כט

מָגוֹר. אֵימַאשְׁמְנְ״ט בְּלַעַ״ז. לָשׁוֹן אַחֵר: לְשׁוֹן יִרְאָה:

פסוק ל

כִּי יָעַץ עֲלֵיכֶם וגו׳. וּמָה הִיא הָעֵצָה? קוּמוּ עֲלוּ אֶל גּוֹי שָׁלֵיו:

פסוק לא

בָּדָד יִשְׁכֹּנוּ. בֶּטַח בִּיחִידוּת; אֵין צְרִיכִין לְהִתְאַסֵּף וְלֵישֵׁב בְּרֹב אָדָם, שֶׁאֵין יְרֵאִים שֶׁיָּבֹא אוֹיֵב עֲלֵיהֶם:

פסוק לב

קְצוּצֵי פֵאָה. מוּקְצִים מִקָּצֶה אֶל קָצֶה הָרוּחוֹת:

פסוק לה

אֶת קֶשֶׁת עֵילָם. אֶת תִּקְוַת עֵילָם (ס״א חָזְקַת עֵילָם):

רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם. מֵיטַב גְּבוּרָתָם:

פסוק לח

וְשַׂמְתִּי כִסְאִי. מָצוֹר שֶׁלִּי:

תוכן העניינים

רש"י על ירמיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה