רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק מח
פסוק א
הַמִּשְׂגָּב. שֵׁם מָקוֹם:
פסוק ב
חֶשְׁבּוֹן. וּמַדְמֵן – שֵׁם מָקוֹם. וּלְפִי שְׁמוֹתָם הוּא מַזְכִּיר פֻּרְעָנוּתָם:
תִדֹּמִּי. תֶּחֱרָבִי:
פסוק ד
צְעִירֶיהָ. ״שָׁלְטוֹנְהָא״ (תרגום יונתן) הַצְּעִירִים מִן הַמְּלָכִים:
פסוק ה
מַעֲלֵה הַלּוּחִית. שֵׁם מָקוֹם הוּא מַעֲלוֹת הַר:
פסוק ו
כַּעֲרוֹעֵר. מִגְדַּל עֲרוֹעֵר עָשׂוּי בַּמִּדְבָּר, וְאֵין סְבִיבָיו יִשּׁוּב כִּי אִם שׁוֹכְנֵי אֹהָלִים. וּמִגְדָּל הָעוֹמֵד בְּאֵין יִשּׁוּב נִרְאֶה כְּחוּרְבָה; כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. וּמְנַחֵם פֵּרֵשׁ כַּעֲרוֹעֵר – שֵׁם עֵץ מֵעֲצֵי הַיַּעַר:
פסוק ט
תְּנוּ צִיץ לְמוֹאָב. תְּנוּ כָנָף לְמוֹאָב. כָּל דְּבָר תְּלַאי הַתּוֹלֶה וּבוֹלֵט מִן הָאָדָם וּמִן הַבְּהֵמָה קָרוּי צִיץ, כְּמוֹ ״וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת״ (במדבר טו:לט), ״וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי״ (יחזקאל ח:ג):
כִּי נָצֹא תֵּצֵא. כִּי בִּמְעוֹפָהּ וְחִפָּזוֹן תֵּצְאוּ בַּגּוֹלָה. וְיִהְיֶה נֵצֵא מִגְּזֵרַת נִצָּהּ, כֵּן חָבְרוּ מְנַחֵם, וְכֵן ״כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ״ (איכה ד:טו), וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם ״אַעֲדוֹ כִּתְרָא מִמּוֹאָב״, תְּנוּ לַאֲחֵרִים צִיץ הַנֵּזֶר אֲשֶׁר לְמוֹאָב:
פסוק י
מְלֶאכֶת ה׳. מְלֶאכֶת הַשְׁחָתַת מוֹאָב, שֶׁהִיא שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם:
פסוק יא
לֹא נָמָר. לֹא נֶחְלַף:
פסוק יב
צוֹעִים. מְרִיקִים, וְכֵן ״מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ״ (ישעיהו נא:יד) – הוּא הִלּוּךְ הַמֵּעַיִם בְּשִׁלְשׁוּל:
וְנִבְלֵיהֶם. חֲבִיּוֹתֵיהֶם שֶׁל מוֹאָבִים:
יְנַפֵּצוּ. יְשַׁבְּרוּ, כְּמוֹ ״אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ״ (איכה ד:ב); ״כָּל נֵבֶל יִמָּלֵא יָיִן״ (ירמיה יג:יב):
פסוק יג
מִכְּמוֹשׁ. אֲשֶׁר בָּטַח בּוֹ:
מִבֵּית אֵל. עֵגֶל הַזָּהָב (מלכים א יב:לב):
פסוק יז
נֻדוּ לוֹ. לְשׁוֹן קִינָה, כְּמוֹ ״אַל תָּנֻדוּ לוֹ״ (ירמיה כב:י):
פסוק יט
שַׁאֲלִי נָס וְנִמְלָטָה. שַׁאֲלִי מִן הַנָּסִים וְהַנִּמְלָטִים מִמּוֹאָב מַה נִּהְיָתָה אִם נִמְלַט כְּלוּם מֵהַשְׁחִית:
פסוק כא
וּמִשְׁפָּט בָּא. וּפוּרְעָנוּת בָּא:
פסוק כו
הַשְׁכִּירוּהוּ. הַשְׁקוּהוּ תַּרְעֵלָה (ישעיהו נא:יז) עַד שֶׁיִּשְׁתַּכֵּר:
גַּם הוּא. כְּמוֹ שֶׁהָיָה שְׂחוֹק לוֹ:
פסוק כז
תִּתְנוֹדָד. הָיִיתָ מֵנִיד בְּרֹאשְׁךָ וּמִתְלוֹצֵץ עַל חֻרְבָּנוֹ. לָשׁוֹן אַחֵר: כִּי מִדֵּי דְבָרֶיךָ בּוֹ – שֶׁהָיִיתָ מִתְרוֹנֵן עַל חָרְבָּנוֹ, אַתָּה תִּתְנוֹדָד – לָצֵאת בַּגּוֹלָה. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״עַל דְּאַסְגִּיתוֹן עֲלֵיהוֹן פִּתְגָּמִין בְּכֵן תִּיטַלְטְלוּן״:
פסוק כח
בְּעֶבְרֵי פִי פָחַת. מָקוֹם שֶׁהַמַּיִם כּוֹרִין תַּחַת גִּדּוּדֵי שְׂפַת הַנַּחַל הַגְּבוֹהִים, וּכְשֶׁהַנַּחַל מִתְמַעֵט נִמְצֵאת הַגּוּמָא רֵיקָנִית, וְהַיּוֹנָה מְקַנֶּנֶת בְּאַחַת מֵעֶבְרֵי הַגּוּמָא, וּכְשֶׁנַּחַל רַבָּה שׁוֹטֵף אֶת הַקֵּן וְהִיא נוֹדֶדֶת מִשָּׁם; כָּךְ שָׁמַעְתִּי. וְיוֹנָתָן לֹא תִרְגֵּם כֵּן: ״וְהֲוָה כְּיוֹנָא דְּשַׁבְקָא פּוּם שׁוּבְכָהּ וְנָחֲתָא וְשָׁרְיָא בְּאַרְעִית גּוּבָא״:
פסוק ל
עֶבְרָתוֹ וְלֹא כֵן. שִׂנְאָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל לֹא בֶּאֱמֶת וְלֹא בְמִשְׁפָּט:
בַּדָּיו. גִּבּוֹרָיו:
לֹא כֵן עָשׂוּ. לֹא כַּגְּמוּל הֵשִׁיבוּ לְזֶרַע אַבְרָהָם, שֶׁנִּלְחַם עִם הַמְּלָכִים וְהִצִּיל אֶת לוֹט אֲבִיהֶם (בראשית יד:יד-טז):
פסוק לא
קִיר חֶרֶשׂ. עִיר מֵאֶרֶץ מוֹאָב:
יֶהְגֶּה. גּוֹנֵחַ כְּיוֹנִים הוֹגִים:
פסוק לב
מִבְּכִי יַעְזֵר אֶבְכֶּה לָּךְ. כְּשֶׁנֶּאֶמְרָה נְבוּאָה זוֹ כְּבָר חָרְבָה יַעְזֵר, וְהִיא סְמוּכָה לְמוֹאָב:
אֶבְכֶּה לָּךְ. אֶבְכֶּה בִּשְׁבִילֵךְ דּוּגְמַת אוֹתוֹ בֶּכִי, כִּי גַם אַתְּ תֶּחֱרְבִי כְּמוֹהוּ:
הַגֶּפֶן שִׂבְמָה. אֶרֶץ כְּרָמִים הָיְתָה:
נְטִישֹׁתַיִךְ. לְפִי שֶׁדִּמָּה אוֹתָהּ לְגֶפֶן, דִּמָּה אֶת גִּבּוֹרֶיהָ לִנְטִישׁוֹת הַגֶּפֶן:
עָבְרוּ יָם. הָלְכוּ בַּגּוֹלָה:
קֵיצֵךְ. לְשׁוֹן ״קַיִץ״ (שמואל ב טז:א) – תְּאֵנִים; וְ״קִצֵּךְ״ (ירמיה נא:יג), שֶׁהִיא לְשׁוֹן קֵץ – אֵין בּוֹ יוֹ״ד וְהַצָּדִ״י דְּגוּשָׁה:
פסוק לג
וְנֶאֶסְפָה. וְכָלְתָה, שֶׁלֹּא תֵרָאֶה:
לֹא יִדְרֹךְ. עֲנָבִים בְּקוֹל עֲנוֹת הֵידָד, בְּשִׂמְחָה, כַּאֲשֶׁר הָיוּ עוֹשִׂים:
הֵידָד לֹא הֵידָד. שֶׁהֵידָד יִצְעֲקוּ לֹא יְהִי הֵידָד הָרִאשׁוֹן, כִּי אִם הֵידָד שֶׁל מְנוּסַת חֶרֶב:
פסוק לד
עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה. מְדִינָה גַּבְרְתָּנִית:
פסוק לו
עַל כֵּן יִתְרַת עָשָׂה. עַל אֲשֶׁר גַּאֲוָה עָשָׂה, לְכָךְ אָבָדוּ:
פסוק לז
גְּדֻדוֹת. שְׂרִיטוֹת:
פסוק לט
אֵיךְ חַתָּה הֵילִילוּ. הֵילִילוּ עָלֶיהָ וְאִמְרוּ אֵיךְ חַתָּה:
פסוק מ
כַּנֶּשֶׁר יִדְאֶה. הָאוֹיֵב אֶל מוֹאָב:
יִדְאֶה. יָעוּף:
פסוק מא
הַקְּרִיּוֹת. שֵׁם הָעִיר:
פסוק מג
פַּחַד וָפַחַת. אֵלּוּ שְׁנֵי דְבָרִים קָשִׁים זֶה אֵצֶל זֶה, שֶׁהַפַּחַד גּוֹרֵם לוֹ לָנוּס, וְהַפַּחַת מוּכָן לִיפּוֹל בּוֹ:
פַּחַת. פוֹשָׁ״א בְּלַעַ״ז:
פסוק מה
בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן. שֶׁהִיא גְבוֹהָה וְיֵשׁ לָהּ צֵל:
עָמְדוּ. הַנָּסִים לָנוּחַ בַּצֵּל, אֲשֶׁר לֹא הָיָה בָּהֶן עוֹד כֹּחַ לָנוּס:
מִבֵּן סִיחוֹן. מֵעִיר סִיחוֹן, כְּמוֹ ״בֶּן רְאוּבֵן״ בִּיהוֹשֻׁעַ (יהושע טו:ו):
וְקָדְקֹד. אַטְרִיפִירְצְדָ״א בְּלַעַ״ז, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן מָקוֹר, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״וִיקִירֵי״, לְשׁוֹן יְקָר:
בְּנֵי שָׁאוֹן. אוֹתָם שֶׁהָיוּ מַגְבִּיהִים קוֹל תִּפְאָרֶת: