רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק מז
פסוק א
אֶל פְּלִשְׁתִּים. עַל פְּלִשְׁתִּים:
בְּטֶרֶם יַכֶּה פַרְעֹה אֶת עַזָּה. כְּשֶׁהָיָה נְבוּכַדְנֶצַּר צָר עַל יְרוּשָׁלַיִם בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂירִית לְצִדְקִיָּהוּ, יָצָא חֵיל פַּרְעֹה מִמִּצְרַיִם וַיַּעֲלוּ הַכַּשְׂדִּים מֵעַל יְרוּשָׁלַיִם (ירמיה לז:ה); שָׁמַע פַּרְעֹה, וְשָׁטַף אֶת עַזָּה וְשָׁב לְאַרְצוֹ. בְּסֵדֶר עוֹלָם (פרק כו):
פסוק ג
שַׁעֲטַת. אֵין לוֹ דִּמְיוֹן; וְיוֹנָתָן תִּרְגְּמוֹ: ״מִפְּסוֹעִית״:
מֵרַעַשׁ לְרִכְבּוֹ. מֵרַעַשׁ אֲשֶׁר לְרִכְבּוֹ:
גַּלְגִּלָּיו. אוֹפַנֵּי מַרְכְּבוֹתָיו:
לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים. לְהַצִּילָם:
פסוק ד
לְהַכְרִית לְצוֹר וּלְצִידוֹן. פְּלִשְׁתִּים הָיוּ עוֹזְרִים אוֹתָם מֵאוֹיְבֵיהֶם:
אִי כַפְתּוֹר. אִיזְלָ״שׁ בְּלַעַ״ז:
פסוק ה
נִדְמְתָה. נֶחְרְבָה:
תִּתְגּוֹדָדִי. תְּשָׂרְטִי בְּאֵבֶל וּבְבֶכִי:
פסוק ו
חֶרֶב לַה׳. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא לָעוֹלָם:
הֵרָגְעִי. לְשׁוֹן ״מַרְגּוֹעַ״ (ירמיה ו:טז):