רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק מט · פסוק ד
תִּתְהַלְלִי. תִּתְפָּאֲרִי, וַונְטִי״ר בְּלַעַ״ז:
בָּעֲמָקִים. שֶׁאַרְצֵךְ אֶרֶץ עֲמָקִים וְאֵין עֲצִירַת גְּשָׁמִים קָשָׁה לָהּ, שֶׁאֵין חַמָּה שׁוֹלֶטֶת בָּהּ:
זָב עִמְקֵךְ. מַכַּת רֹב גְּשָׁמִים בָּאָה, עַד שֶׁזָּבוּ הַמַּיִם בָּעֵמֶק וְשָׁטְפוּ שָׁרְשֵׁי הַתְּבוּאָה; כָּךְ פֵּרְשׁוֹ מְנַחֵם: