רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק מט · פסוק ג
כִּי שֻׁדְּדָה עַי. הַסְּמוּכָה לָהּ, וּמֵאֶרֶץ עַמּוֹן הִיא:
בְּנוֹת רַבָּה. רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן:
וְהִתְשׁוֹטַטְנָה בַּגְּדֵרוֹת. תִּרְגְּמוֹ יוֹנָתָן: ״וְאִתְהַמְּמוֹן בְּסִיעָן״ – הִתְגּוֹדְדוּ בַּחֲיָלוֹת; פָּתַר וְהִתְשׁוֹטַטְנָה – לְשׁוֹן חֲיָלוֹת מְשׁוֹטְטִים, וּגְדֵרוֹת – לְשׁוֹן ״גִּדְרוֹת צֹאן״ (במדבר לב:טז) הַמְּלֵאִים עֲדָרִים. וְיֵשׁ לִפְתֹּר: וְהִתְשׁוֹטַטְנָה – וְהִתְעוֹלַלְנָה בְּזֶבֶל גִּדְרוֹת צֹאן, לְשׁוֹן בִּזָּיוֹן; ״וַיִּבֶז עֵשָׂו״ (בראשית כה:לד): ״וְשָׁט עֵשָׂו״ (תרגום אונקלוס):