רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק לט · פסוק ד
דֶּרֶךְ גַּן הַמֶּלֶךְ. מְעָרָה הָיְתָה לוֹ מִבֵּיתוֹ עַד עַרְבוֹת יְרֵחוֹ, וַיֵּצְאוּ לֵילֵךְ דֶּרֶךְ הַמְּעָרָה (פסיקתא רבתי כו); מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְקַיֵּם ״וּפָרַשְׂתִּי אֶת רִשְׁתִּי עָלָיו״ (יחזקאל יב:יג)? זִמֵּן צְבִי לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים מְהַלֵּךְ עַל גַּג הַמְּעָרָה חוּץ לָעִיר, וְרָצוּ אַחֲרָיו לְתָפְשׂוֹ וְהוּא רָץ עַד פֶּתַח הַמְּעָרָה, וְרָאוּ אֶת צִדְקִיָּהוּ יוֹצֵא מִן הַמְּעָרָה: