רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק טז · פסוק ו
וּמֵתוּ גְדוֹלִים וּקְטַנִּים. וְאַחַר שֶׁהַכֹּל מֵתִים, מַה לְּךָ לִסְפּוֹד?
וְלֹא יִתְגֹּדַד וְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם. דֶּרֶךְ הָאֲבֵלִים לְהִתְגּוֹדֵד וְלִשְׂרֹט בְּשָׂרָם וְלִקְרוֹחַ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם; וּמִכָּל מָקוֹם, לְיִשְׂרָאֵל אָסוּר (ויקרא יט:כח; דברים יד:א), וְלֹא הִזְכִּירוֹ כָּאן אֶלָּא לְדוּגְמַת אֵבֶל: