רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק טז
פסוק ה
בֵּית מַרְזֵחַ. מִשְׁתֶּה; בְּסִפְרֵי בְּפָרָשַׁת בֵּית פְּעוֹר(ספרי פיסקא קלא) רָאִיתִי: חָזְרוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם מַרְזֵיחִין; אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (כתובות סט:) מַרְזֵחַ – אֵבֶל:
תָּנֹד. תְּקוֹנֵן:
כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי וגו׳. כְּשֶׁהָיָה אַבְרָהָם אֲבִיהֶם עוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (בראשית יח:יט), נָתַתִּי לְזַרְעוֹ חֶסֶד וְרַחֲמִים: ״וְשָׁמַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְךָ וגו׳״ (דברים ז:יב), ״וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים״ (דברים יג:יח). הֵם הָפְכוּ לַלַּעֲנָה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לָאָרֶץ הִנִּיחוּ (עמוס ה:ז), אַף אֲנִי חָזַרְתִּי וְאָסַפְתִּי אֵלַי אֶת חַסְדִּי וְאֶת רַחֲמִי:
אָסַפְתִּי. אטואי״ש בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי״ (בראשית ל:כג):
פסוק ו
וּמֵתוּ גְדוֹלִים וּקְטַנִּים. וְאַחַר שֶׁהַכֹּל מֵתִים, מַה לְּךָ לִסְפּוֹד?
וְלֹא יִתְגֹּדַד וְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם. דֶּרֶךְ הָאֲבֵלִים לְהִתְגּוֹדֵד וְלִשְׂרֹט בְּשָׂרָם וְלִקְרוֹחַ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם; וּמִכָּל מָקוֹם, לְיִשְׂרָאֵל אָסוּר (ויקרא יט:כח; דברים יד:א), וְלֹא הִזְכִּירוֹ כָּאן אֶלָּא לְדוּגְמַת אֵבֶל:
פסוק ז
וְלֹא יִפְרְסוּ. לְשׁוֹן שְׁבִירָה, כְּמוֹ ״מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין״ (דניאל ה:כה); שֶׁמַּבְרִין אֶת הָאֲבֵלִים בָּרְחָבָה וּפוֹרְסִין לָהֶם בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא. ״כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח״ (שמואל א ט:יג) – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אֲרֵי הוּא פָּרִיס עַל מְזוֹנָא״:
וְלֹא יַשְׁקוּ אוֹתָם וְגוֹ׳. הֲרֵי טַעַם לָמָּה שֶׁאָמַרְתִּי: אַל תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד:
פסוק ח
וּבֵית מִשְׁתֶּה. אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לְמַעְלָה לֹא תָבוֹא, זֶה הַטַּעַם: הִנְנִי מַשְׁבִּית מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וְגוֹ׳:
פסוק יג
וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֶת אֱלֹהִים אֲחֵרִים. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְתִפְלְחוּן תַּמָּן לְעַמְמַיָּא פָּלְחֵי טָעֲוָותָא״:
פסוק יד
לָכֵן. לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, אַף עַל פִּי שֶׁבְּגַדְתֶּם בִּי, שְׁבוּעָה הִיא בְּיָדִי שֶׁאֶגְאוֹל אֶתְכֶם:
וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד וגו׳. רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (ברכות יב:) לֹא שֶׁתֵּעָקֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם מִמְּקוֹמָהּ, אֶלָּא גְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה עִקָּר וִיצִיאַת מִצְרַיִם טָפֵל לָהּ:
פסוק טז
וְדִיגוּם. מָה הַדַּיָּג שׁוֹלְהוּ מִתּוֹךְ מְקוֹם גִּדּוּלוֹ, אַף אֵלּוּ יִלְכְּדוּ אוֹתָם בְּתוֹךְ הָעִיר; וּמָה עִסְקוֹ שֶׁל דָּג, מִשֶּׁנִּלְכַּד הוּא מֵת, כָּךְ אָבִיא עֲלֵיהֶם הוֹרְגִים; וְאַחֲרֵי כֵן אֶשְׁלַח צַיָּדִים לַנִּשְׁאָרִים וְלַבּוֹרְחִים מִן הַחֶרֶב עַל הַהָרִים וְהַגְּבָעוֹת, וְצָדוּם – לְהַגְלוֹתָם בַּשֶּׁבִי:
פסוק יח
מִשְׁנֵה עֲוֺנָם. אֶת שֶׁשָּׁנוּ עַל עֲוֹנָם לַעֲשׂוֹת עֲוֹנוֹת אֲבוֹתֵיהֶם; וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם כֵּן: ״וַאֲשִׁלֵּים לְתִנְיָינִין כְּקַדְמָאִין עַל חַד תְּרֵין״:
פסוק יט
ה׳ עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי. אַנְטִיפוֹיְימַאנְ״ט בְּלַעַ״ז, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן פֶּלֶא, כְּמוֹ ״נָתַתָּ לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס״ (תהלים ס:ו), וְכֵן ״ה׳ נִסִּי״ (שמות יז:טו). וְדוֹנָשׁ פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן מָנוֹס מַמָּשׁ:
אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ. סוֹף הָאֻמּוֹת לָשׁוּב אֵלֶיךָ וּלְעָבְדְּךָ שְׁכֶם אֶחָד (צפניה ג:ט); וְעַמְּךָ, אֵיךְ עָשׂוּ לָהֶם אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים?!
מֵאַפְסֵי. כְּמוֹ ״מִקְּצֵה״ (ירמיה יב:יב):
נָחֲלוּ. לְשׁוֹן נַחֲלָה:
מוֹעִיל. לְשׁוֹן תּוֹעֶלֶת:
פסוק כא
כִּי שְׁמִי ה׳. כְּמַשְׁמָעוֹ: מוֹשֵׁל וְשַׁלִּיט לְקַיֵּם גְּזֵרָתִי (ויקרא רבה כד, א):