אור ברסלב

רש"י על ירמיהו· רש״י

פרק טו

פרק יד

פסוק א

מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל. שְׁנֵיהֶם נִזְקְקוּ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל, וּמִתְּחִלָּה הֶחֱזִירוּם לְמוּטָב, וְאַחַר כָּךְ הִתְפַּלְלוּ עֲלֵיהֶם; וְלֹא עָלָה בְלִבָּם לְהָשִׁיב אַפִּי עַד שֶׁהֶחֱזִירוּם לְמוּטָב. מֹשֶׁה אָמַר: ״שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ וְגוֹ׳״ (שמות לב:כז), ״וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְגוֹ׳״ (שמות לב:כ), וְאַחַר כָּךְ ״אֶעֱלֶה אֶל ה׳ אוּלַי אֲכַפְּרָה״ (שמות לב:ל); שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה: ״וַיָּסִירוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַבְּעָלִים וְגוֹ׳״ (שמואל א ז:ד), וְאַחַר כָּךְ ״קִבְצוּ אֶת יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה וְאֶתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם״ (שמואל א ז:ה). אַתָּה אֵינְךָ יָכוֹל לַהֲשִׁיבָם אֵלַי, לְכָךְ אַל תִּתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם (ירמיה ז:טז):

נַפְשִׁי. רְצוֹנִי:

פסוק ב

אֲשֶׁר לַמָּוֶת וְגוֹ׳. כָּל הַמְאֻחָר בַּפָּסוּק קָשֶׁה מֵחֲבֵירוֹ. חֶרֶב קָשֶׁה מִמָּוֶת, מִיתַת חֶרֶב מְנֻוֶּלֶת וּמִיתָה עַל מִטָּתוֹ אֵינָהּ מְנֻוֶּלֶת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קטז:טו) ״יָקָר בְּעֵינֵי ה׳ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו״. רָעָב קָשֶׁה מֵחֶרֶב, שֶׁזֶּה מִצְטַעֵר וְזֶה אֵינוֹ מִצְטַעֵר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב״ (איכה ד:ט). שְׁבִי כֻּלְּהוּ אִיתַנְהוּ בְּגַוֵּהּ (בבא בתרא ח:):

פסוק ג

וּפָקַדְתִּי. לְשׁוֹן מִנּוּי וּפְקִידוּת:

לִסְחֹב. לִגְרֹר, וְכֵן ״אִם לֹא יִסְחָבוּם״ (ירמיה מט:כ):

פסוק ד

לְזַעֲוָה. מִגִּזְרַת ״לֹא קָם וְלֹא זָע״ (אסתר ה:ט); וּכְמוֹהוּ גַּאֲוָה מִגִּזְרַת ״גֵּא מְאֹד״ (ישעיה טז:ו):

לְכָל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. כָּל הַשּׁוֹמֵעַ רָעָה שֶׁבָּאָה עֲלֵיהֶם, יָזוּעַ:

פסוק ה

יָנוּד. יְקוֹנֵן:

וּמִי יָסוּר. אֵלֶיךָ, לִנְטוֹת מִדַּרְכּוֹ אֵלַיִךְ, לִשְׁאֹל לָךְ לְשָׁלוֹם:

פסוק ו

נִלְאֵיתִי הִנָּחֵם. כַּמָּה פְּעָמִים חָשַׁבְתִּי לְהַשְׁחִית וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה; עַתָּה נִלְאֵיתִי הִנָּחֵם. הִנָּחֵם – רְפוֹרְפִינְשְׁ״ר בְּלַעַ״ז:

פסוק ז

בַּמִּזְרֶה. נָפָה שֶׁקּוֹרִין וו״ן בְּלַעַ״ז, כָּזֶה שֶׁהוּא זוֹרֶה שְׂעוֹרִין; שֶׁלֹּא יְהוּ כֻּלָּן גּוֹלִין לְמָקוֹם אֶחָד:

פסוק ח

עָצְמוּ לִי. רַבּוּ לְפָנַי אַלְמְנוֹתָו:

עַל אֵם. עַל יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהָיְתָה עִיר וָאֵם בְּיִשְׂרָאֵל (שמואל ב כ:יט):

בַּצׇּהֳרָיִם. הַכֹּל יְהֵא גָּלוּי לְפָנָיו, כָּל גִּנְזֵי מַטְמוֹנָם:

הִפַּלְתִּי עָלֶיהָ פִּתְאֹם עִיר. הִשְׁכַּנְתִּי עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם גְּיָסוֹת שֶׁל עִיר וּבֶהָלוֹת רַבּוֹת. וְיֵשׁ פּוֹתְרִים עִיר – לְשׁוֹן שׂוֹנֵא, כְּמוֹ ״וַיְהִי עָרֶיךָ״ (שמואל א כח:טז); ״וּפִשְׁרֵיהּ לְעָרָךְ״ (דניאל ד:טז):

פסוק ט

אֻמְלְלָה יוֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה. שׁוֹמְרוֹן וּכְנֵסִיָּה שֶׁל עֲשֶׂרֶת שְׁבָטִים, שֶׁעָמְדוּ מֵהֶם שֶׁבַע מִשְׁפָּחוֹת (גיטין פח.), כְּבָר אֻמְלְלָה וְגָלְתָה:

וּשְׁאֵרִיתָם. אֵלּוּ יְהוּדָה וּקְצָת בִּנְיָמִין שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ בְּיִשְׂרָאֵל, לַחֶרֶב אֶתֵּן. אֵלּוּ הֵן שֶׁבַע מִשְׁפָּחוֹת: יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּבֵיתוֹ, בַּעְשָׁא וּבֵיתוֹ, עָמְרִי וּבֵיתוֹ, יֵהוּא וּבֵיתוֹ, מְנַחֵם וּבֵיתוֹ, פֶּקַח וּבֵיתוֹ, הוֹשֵׁעַ וּבֵיתוֹ:

נָפְחָה נַפְשָׁהּ. לְשׁוֹן דָּאֲבָה נַפְשָׁהּ, מְתַרְגְּמִינָן ״וְדַאֲבוֹן נֶפֶשׁ״ (דברים כח:סה) ״וּמַפְּחָן נְפָשׁ״:

בְּעוֹד יוֹמָם. בְּלֹא זְמַנָּם מִהֲרוּ לִיפּוֹל. כָּךְ נִדְרַשׁ בְּמַסֶּכֶת גִּיטִּין (גיטין פח.). וּבְמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא, בובר ויצא יד) דָּרְשׁוּ כְּלַפֵּי יְרוּשָׁלַיִם, וּמוֹנֶה שִׁבְעָה רְשָׁעִים: יְהוֹרָם, יְהוֹאָשׁ, אָחָז, מְנַשֶּׁה, אָמוֹן, יְהוֹיָקִים, צִדְקִיָּהוּ. אַךְ יֵשׁ לִמְנוֹת עוֹד: רְחַבְעָם, אֲבִיָּה, אֲמַצְיָה, אֲחַזְיָה:

וְחָפֵרָה. לְשׁוֹן בּוֹשֶׁת:

פסוק י

אוֹי לִי אִמִּי. יִרְמְיָה הָיָה מִתְאוֹנֵן עַל עַצְמוֹ, שֶׁהָיוּ שׂוֹנְאִין אוֹתוֹ בְּנֵי עִירוֹ עַל דִּבְרֵי תוֹכְחוֹתָיו:

וְאִישׁ מָדוֹן. אִישׁ מְרִיבָה, כְּמוֹ ״לֹא יָדוֹן רוּחִי״ (בראשית ו:ג):

לֹא נָשִׁיתִי. כְּמוֹ ״לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה״ (שמות כב:כד):

כֻּלֹּה מְקַלְלַוְנִי. אֵינִי רָב עִמָּהֶם עַל עִסְקֵי מָמוֹן שֶׁיֵּשׁ לִי עֲלֵיהֶם וְלֹא לָהֶם עָלַי, וַהֲרֵי כָּל הָעָם מְקַלְלַנִי:

פסוק יא

שֵׁרִיתִיךָ. הִשְׁאַרְתִּיךָ, לְשׁוֹן ״שְׁאֵרִית״ (בראשית מה:ז). וְכֵן פִּתְרוֹ מְנַחֵם. אֲבָל דּוֹנָשׁ פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן הַתָּרָה, וְשֵׁרִיתִיךָ כְּמוֹ ״מְשָׁרֵי קִטְרִין״ (דניאל ה:יב). וּפִתְרוֹן שֵׁרִיתִיךָ כֵּן הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״הִנֵּה פְתַחְתִּיךָ הַיּוֹם מִן הָאֲזִקִּים״ (ירמיה מ:ד); כְּלוֹמַר: בַּיּוֹם אֲשֶׁר הֵקִים ה׳ אֶת דְּבָרוֹ נֶאֱמַר לוֹ: ״וְעַתָּה הִנֵּה פְתַחְתִּיךָ הַיּוֹם מִן הָאֲזִקִּים אֲשֶׁר עַל יָדֶיךָ, אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶלָה״ (ירמיה מ:ד). וְגַם יִשְׂרָאֵל בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל בִּשְׁבִילָם, כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר לוֹ: ״הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל ה׳ אֱלֹהֵינוּ… כִּי נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה״ (ירמיה מב:ב):

אִם לֹא. לְשׁוֹן שְׁבוּעָה:

הִפְגַּעְתִּי בְךָ בְּעֵת רָעָה. אֶת הָאוֹיֵב, כְּשֶׁתָּבֹא עֲלֵיהֶם הָרָעָה, יִפְגְּעוּ בְךָ שֶׁתְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם; כְּגוֹן צִדְקִיָּה, אָמַר לוֹ: ״דְּרָשׁ נָא בַּעֲדֵנוּ אֶת ה׳ וְגוֹ׳״ (ירמיה כא:ב). דָּבָר אַחֵר: נְבוּזַרְאֲדָן יְבַקֵּשׁ מֵאִתְּךָ: ״אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבֹא אִתִּי בָּבֶלָה״ (ירמיה מ:ד):

פסוק יב

הֲיָרֹעַ בַּרְזֶל בַּרְזֶל מִצָּפוֹן. אוֹמֵר אֲנִי: בַּרְזֶל הַבָּא מִצָּפוֹן קָשֶׁה מִשְּׁאָר בַּרְזֶל. וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: הֵם נִמְשְׁלוּ לְבַרְזֶל: ״הוֹלְכֵי רָכִיל נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל״ (ירמיה ו:כח), וּבְיִרְמְיָה נֶאֱמַר: ״נְתַתִּיךָ לְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחוֹמַת נְחֹשֶׁת״ (ירמיה א:יח) – וְשֶׁלּוֹ חָזָק מִשֶּׁלָּהֶם, כִּי נְבוּכַדְנֶצַּר מִצָּפוֹן יָבֹא כִּדְבָרָיו עֲלֵיהֶם:

הֲיָרֹעַ. הֲיְרוֹצֵץ בַּרְזֶל שֶׁלָּהֶם אֶת שֶׁלְּךָ? דָּבָר אַחֵר: הֲיְרוֹצֵץ פַּרְעֹה הַבָּא בְּעֶזְרַתְכֶם, שֶׁהוּא קָשֶׁה כְּבַרְזֶל, אֶת נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁהוּא בַּרְזֶל הַבָּא מִצָּפוֹן וּנְחֹשֶׁת? וְתַרְגּוּם יוֹנָתָן נוֹטֶה לְצַד זֶה:

פסוק יג

חֵילְךָ. לְשׁוֹן מָמוֹן (ראה דברים ח:יז):

וְאוֹצְרוֹתֶיךָ. לְיִשְׂרָאֵל הוּא אוֹמֵר:

וּבְכָל חַטֹּאותֶיךָ. וּלְמַעַן כָּל חַטֹּאותֶיךָ תְּהִי זֹאת לָךְ:

וּבְכָל גְּבוּלֶיךָ. אֲשֶׁר הֶעֱמַדְתָּ אֱלִילִים בְּכֻלָּן:

פסוק טו

אַל לְאֶרֶךְ אַפְּךָ תִּקָּחֵנִי. תַּרְגּוּם יוֹנָתָן: ״לָא תִּתֵּן אַרְכָּא לְעוֹלְבָנִי״ – אַל תִּקַּח אֶת רִיבִי לְהַנִּיחוֹ לְאֹרֶךְ אַפְּךָ, אֶלָּא מַהֵר וְהִנָּקֶם לִי:

שְׂאֵתִי. כְּמוֹ סָבַלְתִּי:

עָלֶיךָ. בִּשְׁבִילְךָ:

פסוק טז

נִמְצְאוּ דְבָרֶיךָ וָאֹכְלֵם. לְתַאֲוָה מִתְּחִלָּה, וְהָיוּ לְשָׂשׂוֹן, כִּי דִּמִּיתִי שֶׁיִּשְׁמְעוּ אֵלַי עַתָּה:

פסוק יז

מִפְּנֵי יָדְךָ. מִפְּנֵי נְבוּאָה הַבָּאָה לִי מֵאִתְּךָ:

יָשַׁבְתִּי. יְחִידִי וּמִשְׁתּוֹמֵם בַּאֲבֵילוּת, כִּי נְבוּאַת זַעַם מִלֵּאתָנִי, בְּחֻרְבַּן בֵּיתֶךָ:

פסוק יח

אֲנוּשָׁה. חוֹלָה; כְּמוֹ ״וַיֵּאָנַשׁ״ (שמואל ב יב:טו) – וַיֶּחֱלֶה; בִּבְנָהּ שֶׁל בַּת שֶׁבַע:

הָיוֹ תִהְיֶה לִי. אַתָּה הוֹוֶה לִי כְּמוֹ אַכְזָב. כְּאָדָם שֶׁמִּבְטָחוֹ נִפְסָק מִמֶּנּוּ, שֶׁאַתָּה מַנִּיחֵנִי לְהִצְטַעֵר בְּיָדָם. אַכְזָב מָקוֹר פּוֹסֵק, פייליינ״ץ בְּלַעַז:

מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ. לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם:

פסוק יט

לָכֵן. בַּעֲבוּר שֶׁאֲנִי סוֹבֵל הַצָּרוֹת הָאֵלֶּה:

כֹּה אָמַר ה׳. לִי:

אִם תָּשׁוּב. אַתָּה יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי וַאֲשִׁיבְךָ אֲנִי אֵלָיו, אָמַר לִי: לְפָנַי תַּעֲמֹד:

וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל. אִם תּוֹצִיא אָדָם הָגוּן מֵאָדָם רָשָׁע, שֶׁתַּחֲזִירֶנּוּ לְמוּטָב:

כְּפִי תִהְיֶה. שֶׁאֲנִי גּוֹזֵר גְּזֵירָה וְאַתָּה מְבַטְּלָהּ (בבא מציעא פה.):

יָשׁוּבוּ הֵמָּה אֵלֶיךָ וְאַתָּה לֹא תָשׁוּב אֲלֵיהֶם. ״יְתוּבוּן אִינּוּן לְפִתְגָּמָךְ וְאַתְּ לָא תְּתוּב לְמִטְעֵי בַּתְרֵיהוֹן״ (תרגום יונתן):

תוכן העניינים

רש"י על ירמיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה