רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק טז · פסוק ה
בֵּית מַרְזֵחַ. מִשְׁתֶּה; בְּסִפְרֵי בְּפָרָשַׁת בֵּית פְּעוֹר(ספרי פיסקא קלא) רָאִיתִי: חָזְרוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם מַרְזֵיחִין; אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (כתובות סט:) מַרְזֵחַ – אֵבֶל:
תָּנֹד. תְּקוֹנֵן:
כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי וגו׳. כְּשֶׁהָיָה אַבְרָהָם אֲבִיהֶם עוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (בראשית יח:יט), נָתַתִּי לְזַרְעוֹ חֶסֶד וְרַחֲמִים: ״וְשָׁמַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְךָ וגו׳״ (דברים ז:יב), ״וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים״ (דברים יג:יח). הֵם הָפְכוּ לַלַּעֲנָה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לָאָרֶץ הִנִּיחוּ (עמוס ה:ז), אַף אֲנִי חָזַרְתִּי וְאָסַפְתִּי אֵלַי אֶת חַסְדִּי וְאֶת רַחֲמִי:
אָסַפְתִּי. אטואי״ש בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי״ (בראשית ל:כג):