רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק טו · פסוק ט
אֻמְלְלָה יוֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה. שׁוֹמְרוֹן וּכְנֵסִיָּה שֶׁל עֲשֶׂרֶת שְׁבָטִים, שֶׁעָמְדוּ מֵהֶם שֶׁבַע מִשְׁפָּחוֹת (גיטין פח.), כְּבָר אֻמְלְלָה וְגָלְתָה:
וּשְׁאֵרִיתָם. אֵלּוּ יְהוּדָה וּקְצָת בִּנְיָמִין שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ בְּיִשְׂרָאֵל, לַחֶרֶב אֶתֵּן. אֵלּוּ הֵן שֶׁבַע מִשְׁפָּחוֹת: יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּבֵיתוֹ, בַּעְשָׁא וּבֵיתוֹ, עָמְרִי וּבֵיתוֹ, יֵהוּא וּבֵיתוֹ, מְנַחֵם וּבֵיתוֹ, פֶּקַח וּבֵיתוֹ, הוֹשֵׁעַ וּבֵיתוֹ:
נָפְחָה נַפְשָׁהּ. לְשׁוֹן דָּאֲבָה נַפְשָׁהּ, מְתַרְגְּמִינָן ״וְדַאֲבוֹן נֶפֶשׁ״ (דברים כח:סה) ״וּמַפְּחָן נְפָשׁ״:
בְּעוֹד יוֹמָם. בְּלֹא זְמַנָּם מִהֲרוּ לִיפּוֹל. כָּךְ נִדְרַשׁ בְּמַסֶּכֶת גִּיטִּין (גיטין פח.). וּבְמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא, בובר ויצא יד) דָּרְשׁוּ כְּלַפֵּי יְרוּשָׁלַיִם, וּמוֹנֶה שִׁבְעָה רְשָׁעִים: יְהוֹרָם, יְהוֹאָשׁ, אָחָז, מְנַשֶּׁה, אָמוֹן, יְהוֹיָקִים, צִדְקִיָּהוּ. אַךְ יֵשׁ לִמְנוֹת עוֹד: רְחַבְעָם, אֲבִיָּה, אֲמַצְיָה, אֲחַזְיָה:
וְחָפֵרָה. לְשׁוֹן בּוֹשֶׁת: