רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק טו · פסוק ח
עָצְמוּ לִי. רַבּוּ לְפָנַי אַלְמְנוֹתָו:
עַל אֵם. עַל יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהָיְתָה עִיר וָאֵם בְּיִשְׂרָאֵל (שמואל ב כ:יט):
בַּצׇּהֳרָיִם. הַכֹּל יְהֵא גָּלוּי לְפָנָיו, כָּל גִּנְזֵי מַטְמוֹנָם:
הִפַּלְתִּי עָלֶיהָ פִּתְאֹם עִיר. הִשְׁכַּנְתִּי עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם גְּיָסוֹת שֶׁל עִיר וּבֶהָלוֹת רַבּוֹת. וְיֵשׁ פּוֹתְרִים עִיר – לְשׁוֹן שׂוֹנֵא, כְּמוֹ ״וַיְהִי עָרֶיךָ״ (שמואל א כח:טז); ״וּפִשְׁרֵיהּ לְעָרָךְ״ (דניאל ד:טז):