רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק טו · פסוק ב
אֲשֶׁר לַמָּוֶת וְגוֹ׳. כָּל הַמְאֻחָר בַּפָּסוּק קָשֶׁה מֵחֲבֵירוֹ. חֶרֶב קָשֶׁה מִמָּוֶת, מִיתַת חֶרֶב מְנֻוֶּלֶת וּמִיתָה עַל מִטָּתוֹ אֵינָהּ מְנֻוֶּלֶת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קטז:טו) ״יָקָר בְּעֵינֵי ה׳ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו״. רָעָב קָשֶׁה מֵחֶרֶב, שֶׁזֶּה מִצְטַעֵר וְזֶה אֵינוֹ מִצְטַעֵר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב״ (איכה ד:ט). שְׁבִי כֻּלְּהוּ אִיתַנְהוּ בְּגַוֵּהּ (בבא בתרא ח:):