רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק ט · פסוק ט
עַל הֶהָרִים. עַל חֻרְבַּן הֶהָרִים:
וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר. נְוֵה רוֹעִים שֶׁבַּמִּדְבָּרוֹת. נְאוֹת לְשׁוֹן ״נָוֶה״, וְכֵן ״נְאוֹת אֱלֹהִים״ (תהלים פג:יג), וְכֵן ״לְבֵיתְךָ נָאֲוָה קֹדֶשׁ״ (תהלים צג:ה):
נִצְּתוּ. לְשׁוֹן ״צִיָּה״ (ירמיה ב:ו), וְכֵן ״נִצְּתָה״ (ירמיה ט:יא):
נָדְדוּ הָלָכוּ. סוֹפָן לֵילֵךְ. חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לֹא עָבַר אִישׁ בִּיהוּדָה; מִגָּלוּת צִדְקִיָּהוּ עַד פְּקִידַת כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיוּ, וְרֶמֶז לַדָּבָר: עַד בְּהֵמָה. חֶשְׁבּוֹנָהּ בְּגִימַטְרִיָּא חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם; וְהַחֶשְׁבּוֹן מְכֻוָּן בְּמַסֶּכֶת מְגִלָּה (ראה יומא נד.):