רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק ט
פסוק א
עֲצֶרֶת בֹּגְדִים. כְּנֵסִיּוֹת בּוֹגְדִים:
פסוק ב
וַיַּדְרְכוּ. לָשׁוֹן זֶה נוֹפֵל בְּהַזְמָנַת הַקֶּשֶׁת לִירוֹת חֵץ; וְקֶשֶׁת הִיא אַרְבַּלִישְׁטְ״א בְּלַעַ״ז, וּבָרַגְלַיִם דּוֹרְכִין אוֹתָהּ, לְכָךְ קוֹרֵא אוֹתָהּ דְּרִיכָה. וְהַנָּבִיא הִמְשִׁיל לְשׁוֹנָם לְקֶשֶׁת שֶׁקֶר, שֶׁדָּרְכוּ לְשׁוֹנָם קֶשֶׁת בְּשֶׁקֶר:
מֵרָעָה אֶל רָעָה. מֵעֲבֵירָה אֶל עֲבֵירָה:
פסוק ג
עָקוֹב יַעֲקֹב. אָרוֹב יֶאֱרֹב:
פסוק ד
הַעֲוֵה נִלְאוּ. יָגְעוּ וְטָרְחוּ לְעַוֵּת אֶת דַּרְכָּם:
הַעֲוֵה. כְּמוֹ ״הַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ״ (שמות ח:יא): לְהַעֲווֹת:
פסוק ה
שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה. כְּשֶׁהֵן יוֹשְׁבִים, חוֹשְׁבִין מַחְשְׁבוֹת מִרְמָה; וּבְמִרְמָה הֶחְלִיפוּ יִרְאָתִי וּמֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי:
בְּמִרְמָה. בִּשְׁבִיל הַמִּרְמָה:
פסוק ו
הִנְנִי צוֹרְפָם. בְּיִסּוּרִין:
מִפְּנֵי בַת עַמִּי. ״מִן קֳדָם חוֹבֵי כְּנִישְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל״ (תרגום יונתן):
פסוק ז
חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם. מָשׁוּךְ; כְּמוֹ ״זָהָב שָׁחוּט״ (מלכים א י:טז), וְכֵן ״וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים״ (הושע ה:ב) טְרֵיי״ט בְּלַעַ״ז. לִישְׁנָא אַחֲרִינָא: לְשׁוֹן שְׁחִיטָה מַמָּשׁ, טְרַאנְקָא״ט בְּלַעַ״ז; וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״כְּגִיר דִּי מַחְרִיף״:
וּבְקִרְבּוֹ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וּבִמְעוֹהִי״:
פסוק ט
עַל הֶהָרִים. עַל חֻרְבַּן הֶהָרִים:
וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר. נְוֵה רוֹעִים שֶׁבַּמִּדְבָּרוֹת. נְאוֹת לְשׁוֹן ״נָוֶה״, וְכֵן ״נְאוֹת אֱלֹהִים״ (תהלים פג:יג), וְכֵן ״לְבֵיתְךָ נָאֲוָה קֹדֶשׁ״ (תהלים צג:ה):
נִצְּתוּ. לְשׁוֹן ״צִיָּה״ (ירמיה ב:ו), וְכֵן ״נִצְּתָה״ (ירמיה ט:יא):
נָדְדוּ הָלָכוּ. סוֹפָן לֵילֵךְ. חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לֹא עָבַר אִישׁ בִּיהוּדָה; מִגָּלוּת צִדְקִיָּהוּ עַד פְּקִידַת כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיוּ, וְרֶמֶז לַדָּבָר: עַד בְּהֵמָה. חֶשְׁבּוֹנָהּ בְּגִימַטְרִיָּא חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם; וְהַחֶשְׁבּוֹן מְכֻוָּן בְּמַסֶּכֶת מְגִלָּה (ראה יומא נד.):
פסוק י
לְגַלִּים. ״דְּגוֹרִין״ (תרגום יונתן):
פסוק יא
מִי הָאִישׁ הֶחָכָם. שֶׁיָּבִין זֹאת, וּמִי הַנָּבִיא אֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ה׳ אֵלָיו:
וְיַגִּידָהּ. וּמִי יַגִּיד עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ וּבָא כָּל הַפֻּרְעָנוּת הַזֶּה:
פסוק יד
לַעֲנָה. עֵשֶׂב מַר:
מֵי רֹאשׁ. אֶרֶס נָחָשׁ:
פסוק יח
כִּי הִשְׁלִיכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵינוּ. אֶת שׁוֹכְנֵיהֶם. וְיֵשׁ עוֹד לוֹמַר: כִּי הִשְׁלִיכוּ הָאוֹיְבִים אֶת מִשְׁכְּנוֹתֵינוּ לָאָרֶץ:
פסוק כ
לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ. מִן הַשּׁוּק; כְּמוֹ ״וְחוּצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק״ (מלכים א כ:לד):
פסוק כב
אַל יִתְהַלֵּל חָכָם. אַל תִּתְהַלְּלוּ לוֹמַר: ״חֲכָמִים אֲנַחְנוּ״ (ירמיה ח:ח); הִנֵּה בִּדְבָרַי מְאַסְתֶּם וְחָכְמַת מֶה לָכֶם (ירמיה ח:ט); אִם הִשְׂכַּלְתֶּם וִידַעְתֶּם אוֹתִי, אָז תִּתְהַלְּלוּ בְּחָכְמַתְכֶם:
פסוק כג
השכל. כמו ״הַכְבֵּד״ (שמות ח:יא) (אגטליינ״ט בלע״ז):
פסוק כד
עַל כָּל מוּל בְּעָרְלָה. עַל כָּל מוּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָרְלָה, אֲפִלּוּ עָרְלַת לֵב (בראשית רבה מו, ה):
פסוק כה
עַל מִצְרַיִם וְגוֹ׳. שְׁכֵינֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיוּ, וְלָקוּ אַחֲרֶיהָ בְּסָמוּךְ לָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל (יחזקאל כט:ב-יב); וּמְפֹרָשׁ בְּסֵדֶר עוֹלָם (סדר עולם רבה כו):
קְצוּצֵי פֵאָה. לְשׁוֹן קָצֶה: הַמּוּקְצִין בִּפְאַת מִדְבָּר: