רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק ט · פסוק ז
חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם. מָשׁוּךְ; כְּמוֹ ״זָהָב שָׁחוּט״ (מלכים א י:טז), וְכֵן ״וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים״ (הושע ה:ב) טְרֵיי״ט בְּלַעַ״ז. לִישְׁנָא אַחֲרִינָא: לְשׁוֹן שְׁחִיטָה מַמָּשׁ, טְרַאנְקָא״ט בְּלַעַ״ז; וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״כְּגִיר דִּי מַחְרִיף״:
וּבְקִרְבּוֹ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וּבִמְעוֹהִי״: