רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק ד · פסוק ג
כִּי כֹה אָמַר ה׳ וגו׳ נִירוּ לָכֶם נִיר. – הֱווּ לְמֵדִין מֵעוֹבְדֵי אֲדָמָה, שֶׁנָּרִים אוֹתָהּ בִּימֵי הַקַּיִץ לְהָמִית שָׁרְשֵׁי הָעֲשָׂבִים, שֶׁלֹּא תְּהֵא מַעֲלָה קוֹצִים בְּעֵת הַזֶּרַע בַּחֹרֶף; אַף אַתֶּם הֵטִיבוּ מַעֲשֵׂיכֶם בְּטֶרֶם תָּבֹא עֲלֵיכֶם הָרָעָה, שֶׁלֹּא תְּהֵא תְּפִלַּתְכֶם נִמְאֶסֶת כְּשֶׁתִּצְעֲקוּ:
וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים. וְאַל תְּהִי צַעֲקַתְכֶם לְפָנַי מִתּוֹךְ הָרֶשַׁע כִּי אִם מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה, שֶׁלֹּא תִהְיוּ דּוֹמִים לְזוֹרֵעַ בְּלֹא נִיר, וְהִיא נֶהְפֶּכֶת לְקוֹצִים; קַרְדוֹנְ״שׁ בְּלַעַ״ז: