רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מד · פסוק ג
אֶת הַנָּשִׂיא נָשִׂיא הוּא וְגוֹ׳. אֶת הַנָּשִׂיא אֲנִי נוֹתֵן רְשׁוּת, נָשִׂיא הוּא וְחָשׁוּב, וְאֵין דַּרְכּוֹ לֵישֵׁב וְלֶאֱכוֹל עִם שְׁאָר הַכֹּהֲנִים בַּלְּשָׁכוֹת:
הוּא יֵשֶׁב בּוֹ לֶאֱכׇל לֶחֶם. בְּתוֹךְ חֲלָלוֹ:
מִדֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא. כְּשֶׁהוּא נִכְנָס לְתוֹךְ הֶחָצֵר הַפְּנִימִית כְּדֵי לִיכָּנֵס לְשַׁעַר קָטָן זֶה לֶאֱכוֹל בּוֹ, דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר הָעֲזָרָה שֶׁבְּמִזְרָח יִכָּנֵס לְתוֹךְ הָעֲזָרָה, וּבוֹ בַּדֶּרֶךְ יָשׁוּב כְּשֶׁיָּשׁוּב יֵצֵא בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּכְנַס. וּלְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר לְמַטָּה (יחזקאל מו:ט) בְּעִנְיָן ״וּבְבֹא עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי ה׳ בַּמּוֹעֲדִים הַבָּא דֶּרֶךְ וְגוֹ׳״, שֶׁצִּוָּה לַעֲשׂוֹת הָעֲזָרָה קַפַּנְדַּרְיָא – לְפִי שֶׁאוֹתָהּ בִּיאָה לִרְאִיַּת פָּנִים וְצָרִיךְ לְהֵרָאוֹת יָפֶה, הֻצְרַךְ לוֹמַר כָּאן בְּבִיאוֹת שֶׁל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנָּה קַפַּנְדַּרְיָא (ברכות ט,ה), לְפִי שֶׁאֵין בִּיאָה זוֹ לִרְאִיַּת פָּנִים כְּמוֹ שֶׁל רְגָלִים; וְכֵן הֵעִיד עוֹד לְמַטָּה בָּעִנְיָן פְּעָמִים רַבּוֹת:
מָצָאתִי. אֶת הַנָּשִׂיא. כֹּהֵן גָּדוֹל נָשִׂיא הוּא, וּמֵחֲשִׁיבוּתוֹ יְהֵא רַשַּׁאי לֶאֱכׇל בָּשָׂר וְלֶחֶם קָדָשִׁים בּוֹ אוֹתוֹ שַׁעַר שֶׁפּוֹתְחִין לוֹ בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ:
מִדֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא. דֶּרֶךְ אוּלָם שַׁעַר מִזְרָחִי יִכָּנֵס לָעֲזָרָה, וְיָבוֹא עַד אוֹתוֹ פִּשְׁפָּשׁ לֶאֱכׇל בּוֹ לַחְמוֹ:
וּמִדַּרְכּוֹ יֵצֵא. שֶׁאֵין זֶה רָאוּי לְקַפַּנְדַּרְיָא כִּשְׁאָר שְׁעָרִים, וְכָל הַיּוֹם שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת אֲכִילַת הַנָּשִׂיא יִהְיֶה סָגוּר: