רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מג · פסוק יד
וּמֵחֵיק הָאָרֶץ. מִן הַיְסוֹד, מִקַּרְקַע הָאָרֶץ:
עַד הָעֲזָרָה הַתַּחְתּוֹנָה. עַד גַּב מַלְבֵּן הָרִאשׁוֹן:
שְׁתַּיִם אַמּוֹת. וְלֹא הָיָה כֵן בְּבֵית עוֹלָמִים, שֶׁשָּׁם שָׁנִינוּ (זבחים נד.): מֵבִיא מַלְבֵּן שֶׁל שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם, וְגָבְהוֹ אַמָּה; וְכָאן גָּבְהוֹ שְׁתַּיִם:
וְרֹחַב אַמָּה אֶחָת. כְּשֶׁהִנִּיחַ מַלְבֵּן הַשֵּׁנִי עָלָיו, הָיָה מַלְבֵּן הַשֵּׁנִי שְׁלֹשִׁים עַל שְׁלֹשִׁים (זבחים נד.), נִמְצָאת כְּנִיסָה לוֹ סָבִיב סָבִיב רֹחַב אַמָּה וְהוּא הַיְסוֹד, הֲרֵי עָלָה שְׁתַּיִם וְכָנַס אַמָּה וְהוּא הַיְסוֹד; וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם עֲזָרָה: ״מְסַתְּמְתָא״, לְשׁוֹן רִצְפָּה, שֶׁהָיָה מְמַלֵּא אֶת הַמַּלְבֵּן חֲלוּקֵי אֲבָנִים מִזֶּפֶת וְסִיד וְקוּנְיָא וּמְמַחֶה וְשׁוֹפֵךְ וּמַחְלִיקוֹ לְמַעְלָה (זבחים נד.), וַהֲרֵי הוּא כְּמִין רִצְפָּה:
וּמֵהָעֲזָרָה הַקְּטַנָּה עַד הָעֲזָרָה הַגְּדוֹלָה אַרְבַּע אַמּוֹת. מִגַּג מַלְבֵּן הַתַּחְתּוֹן עַד גַּג מַלְבֵּן שֶׁעָלָיו, אַרְבַּע אַמּוֹת גֹּבַהּ:
וְרֹחַב הָאַמָּה. הוּא כְּנִיסַת הַסּוֹבֵב, עָלָה אַרְבָּעָה וְכָנַס אַמָּה, זֶהוּ סוֹבֵב. וְהַתַּחְתּוֹן קוֹרֵא קְטַנָּה לְפִי שֶׁאֵין גָּבְהוֹ אֶלָּא שְׁתַּיִם, וְהָעֶלְיוֹן גָּבְהוֹ אַרְבַּע: