רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כז · פסוק יא
בְּנֵי אַרְוַד וְחֵילֵךְ. וּשְׁאָר חֵיל בְּנֵי אָדָם הַיּוֹשְׁבִים בְּתוֹכֵךְ:
וְגַמָּדִים. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״וְאַף קַפּוּטְקָאֵי״, שָׁמַעְתִּי מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי מְנַחֵם: עַל שֵׁם שֶׁיּוֹרְדִין בַּיָּם עַד הַתְּהוֹם מְשַׁעֲרֵי גּוֹמְדֵי אַמּוֹת עוֹמְקָהּ (ראה רשב״א בבא בתרא ק.), נִקְרְאוּ גַמָּדִים אַנְדוֹיִ״שׁ בְּלַעַ״ז. וְיֵשׁ פּוֹתְרִים, שֶׁהֵם נַנָּסִים וְנִכְנָסִין בְּמִדַּת אַמָּה:
שִׁלְטֵיהֶם. הֵם אַשְׁפּוֹת שֶׁנּוֹתְנִין בָּהֶם חִצִּים, כְּמוֹ ״הָבֵרוּ הַחִצִּים מִלְאוּ הַשְּׁלָטִים״ (ירמיה נא:יא); קויכרינ״ה בְּלַעַ״ז:
תִּלּוּ. הַרְבֵּה תִּלֵּי תִּלִּים: