רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כז · פסוק ט
זִקְנֵי גְבַל. אוּמְנֵי הַבִּנְיָן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וּבֹנֵי חִירוֹם וְהַגִּבְלִים״ (מלכים א ה:לב):
מַחֲזִיקֵי בִדְקֵךְ. מְתַקְּנֵי בִּדְקֵךְ, שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ בָּהֶם הַמַּיִם. אפייטונ״ט טאקראוצ״א בְּלַעַ״ז:
כָּל אֳנִיּוֹת הַיָּם וּמַלָּחֵיהֶם. הַסַּפָּנִים שֶׁלָּהֶם:
הָיוּ בָךְ. הָיוּ סְבִיבֵךְ, לָשׁוּט אֶל הַמְּדִינוֹת הָרְחוֹקוֹת לְהָבִיא הַסְּחוֹרָה לְתוֹכֵךְ:
לַעֲרֹב מַעֲרָבֵךְ. לְשׁוֹן עֲרוּבָה, הֵם כָּל צָרְכֵי הָאָדָם שֶׁהוּא חַי בָּהֶם, וּמָמוֹנוֹ הוּא עֲרוּבָתוֹ וְהַצָּלָתוֹ לְחַיָּיו, גרנטיא״ה בְּלַעַ״ז: