רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כז · פסוק ז
שֵׁשׁ בְּרִקְמָה. בֶּגֶד שֵׁשׁ עָשׂוּי בְּצִיּוּרֵי רִקְמוֹת:
מִפְרָשֵׂךְ. הוּא שֶׁקּוֹרִין בְּלָשׁוֹן אַשְׁכְּנַז ׳סִיגְלָ״א׳, וּבִלְשׁוֹנֵינוּ ׳בְּוִויְילָ״א׳ בְּלַעַ״ז:
לִהְיוֹת לָךְ לְנֵס. לְפָרְשׂוֹ עַל כְּלוֹנַס הָאֶרֶז וּלְהַגְבִּיהוֹ עַל הַתֹּרֶן; נֵס בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (כלים כ,ג): כְּלוֹנַס, וּבְלַעַ״ז פוֹרְקָא:
הָיָה מְכַסֵּךְ. לְאֹהֶל וּלְגַג עַל פְּנֵי כָּל הָאֳנִיָּה: