רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כז · פסוק ו
אַלּוֹנִים. מִין עֵץ סְרָק, שֶׁקּוֹרִין קִישְׁנָ״א בְּלַעַ״ז:
מְשׁוֹטָיִךְ. הֵם שֶׁרְחָבִים בְּרֹאשָׁם, שֶׁמַּנְהִיגִין בָּהֶם הָאֳנִיָּה רִיימ״שׁ בְּלַעַ״ז:
קַרְשֵׁךְ. הוּא הַקֶּרֶשׁ הָרָחָב שֶׁבְּרֹאשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁל סְפִינָה, אֶל מוּל הַתֹּרֶן שֶׁבְּרֹאשָׁהּ, אֲשֶׁר בּוֹ מְהַפְּכִין אֶת הַסְּפִינָה לְכָל צְדָדֶיהָ וּמְכַוְּנִין אוֹתָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ, וְרַב הַחוֹבֵל אוֹחֵז בּוֹ; וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה קַבְּרָנִיט (בבא בתרא צא.); וּבִלְשׁוֹן לַעַז גוֹבְרִיינָ״ל:
עָשׂוּ שֵׁן בַּת אֲשֻׁרִים. אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִהְיוֹת אֶלָּא שֶׁל עֵץ, וְזֶהוּ בַּת אֲשֻׁרִים, כְּאִלּוּ הוּא תֵּיבָה אַחַת, לְשׁוֹן ״תִּדְהָר וְתַאֲשׁוּר״ (ישעיהו מא:יט) שְׁנֵיהֶם תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״אַשְׁכְּרוּעִין״. וְאֶת קַבְרְנִיטָהּ שֶׁל צוֹר הִמְשִׁיל לְקֶרֶשׁ שֶׁל אַשְׁכְּרוּעַ מְצֻפֶּה בְּשֵׁן עַל יְדֵי מַסְמְרִים לְנוֹי וּלְחֹזֶק, כִּי כֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״דַּפִּין דְּאַשְׁכְּרוּעִין מְכַבְּשִׁין בְּשֵׁן דְּפִיל בֵּית חוּפָאָה לָא תִּיטְרוֹן״ כְּסוּיָה לָא יִפּוֹל, אֲבָל יוֹנָתָן פֵּירֵשׁ הַקַּבְרְנִיט הַזֶּה לְפִי עִנְיַן הָעִיר עַל קַרְשֵׁי שְׁעָרֶיהָ: