רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק ח · פסוק טז
וַיָּבֵא אוֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית ה׳ הַפְּנִימִית. הִיא הָעֲזָרָה, כִּי הַר הַבַּיִת נִקְרָא ״הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה״ (יחזקאל מ:יז), וְעַד עַכְשָׁיו בְּתוֹכָהּ הָיָה עוֹמֵד, אֶלָּא שֶׁהוּא נִכְנַס בְּשַׁעַר הַצְּפוֹנִי, וְהֶרְאָהוּ בְּבֵית הַחֲלִיפוֹת אֶת צוּרַת הַתַּמּוּז, וְחָזַר וְהוֹלִיכוֹ לְמִזְרָח לִפְנֵי הַהֵיכָל וְהַמִּזְבֵּחַ:
וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וגו׳. מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֲחוֹרֵיהֶם אֶל הַהֵיכָל, אֶלָּא מַגִּיד שֶׁהָיָה אֲחוֹרֵיהֶם מְגֻלֶּה, שֶׁהָיוּ פּוֹעֲרִין עַצְמָם וּמַתְרִיזִין כְּלַפֵּי מַטָּה (סוכה נג:):
מִשְׁתַּחֲוִיתֶם. בִּשְׁתֵּי תֵיבוֹת הוּא מְשַׁמֵּשׁ, לְשׁוֹן ׳הַשְׁחָתָה׳ וּלְשׁוֹן ׳הִשְׁתַּחֲוָיָה׳, כֵּן הוּא בִּירוּשַׁלְמִי (סוכה ה, ה): מַשְׁחִיתִים הַהֵיכָל וּמִשְׁתַּחֲוִים לַחַמָּה; וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְאִינוּן מִתְחַבְּלִין וְסָגְדִין״. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן ׳שָׁחוֹחַ׳, כְּמוֹ ״שְׁחִי וְנַעֲבוֹרָה״ (ישעיה נא, כג):