רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק ח · פסוק יד
אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה׳. תּוֹךְ חֲלַל הָעֲזָרָה, אֶל פֶּתַח הַהֵיכָל אֲשֶׁר בַּצָּפוֹן; דְּאָמַר מַר (זבחים נה:): שְׁנֵי פִשְׁפְּשִׁין הָיוּ בְּבֵית הַחֲלִיפוֹת, אֶחָד בַּצָּפוֹן וְאֶחָד בַּדָּרוֹם (תמיד ל:):
מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז. דְּמוּת אֶחָד שֶׁמְּחַמְּמוֹת אוֹתוֹ מִבִּפְנִים, וְהָיוּ עֵינָיו שֶׁל עוֹפֶרֶת וְהֵם נִתּוֹכִין מֵחוֹם הַהֶסֵּק וְנִרְאֶה כְּאִלּוּ בּוֹכֶה, וְאוֹמְרוֹת: תִּקְרוֹבֶת הוּא שׁוֹאֵל:
תַּמּוּז. לְשׁוֹן הֶיסֵּק, כְּמוֹ ״עַל דִּי חֲזֵה לְמֵזְיֵהּ״ (דניאל ג:יט), ״וְאַתּוּנָא אֲזֵה יַתִּירָה״ (שם):
מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז. פִּיישְׁנְ״ט פְּלוֹרִי״ר לָא״ל קָאלְפִּי״ץ בְּלַעַ״ז: