רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק ח
פסוק א
בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית. לְגָלוּת יְכָנְיָה:
פסוק ב
מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וְגוֹ׳. אָסוּר לְהִתְבּוֹנֵן בְּפָסוּק זֶה (ראה רש״י יחזקאל א:כז):
פסוק ג
בְּצִיצִית רֹאשִׁי. בִּשְׂעַר רֹאשִׁי, פְּלוּצִיי״ל בְּלַעַ״ז:
בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים. הֶרְאַנִי כְּאִלּוּ נוֹשֵׂא אוֹתִי וּמְבִיאַנִי לִירוּשָׁלַיִם:
שַׁעַר הַפְּנִימִית הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה. שַׁעַר הָעֲזָרָה, שֶׁהִיא פְּנִימִית לְהַר הַבַּיִת, וְהָיוּ לָהּ שְׁעָרִים לְכָל רוּחוֹתֶיהָ:
סֵמֶל הַקִּנְאָה. צוּרַת הַקִּנְאָה מְקַנֵּא וּמַקְנִיט לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנְּתָנוּהָ שָׁם לְהַקְנָאוֹת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְהַרְגִּיזוֹ; וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״צֶלֶם דְּקִנְאָתָא דְּמַרְגְּזִין״:
פסוק ה
שָׂא נָא עֵינֶיךָ דֶּרֶךְ צָפוֹנָה. לְהַר הַבַּיִת מִחוּץ לָעֲזָרָה, שֶׁהֲרֵי בְּפֶתַח שַׁעַר הַצְּפוֹנִי שֶׁל עֲזָרָה מִבַּחוּץ הָיָה עוֹמֵד, וְדֶרֶךְ צָפוֹנָה לַשַּׁעַר, חוּץ לָעֲזָרָה הוּא:
מִצָּפוֹן לְשַׁעַר הַמִּזְבֵּחַ. בְּהַר הַבַּיִת, מִצָּפוֹן לְאוֹתוֹ שַׁעַר הָעֲזָרָה הַצְּפוֹנִי; וְאוֹמֵר אֲנִי, שֶׁהָיָה אוֹתוֹ שַׁעַר מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַמִּזְבֵּחַ:
בַּבִּאָה. כְּשֶׁאָדָם בָּא לִיכָּנֵס לָעֲזָרָה, מוֹצְאוֹ שָׁם. בַּבִּאָה – אלאנטריא״ה בְּלַעַ״ז:
פסוק ו
לְרָחֳקָה מֵעַל מִקְדָּשִׁי. כְּדֵי שֶׁאֶתְרַחֵק מֵעַל מִקְדָּשִׁי:
פסוק ז
אֶל פֶּתַח הֶחָצֵר. הִקְרִיבַנִי עַד פֶּתַח אוֹתוֹ שַׁעַר עַצְמוֹ (ראה רש״י יחזקאל ח:ה):
חוֹר אֶחָד בַּקִּיר. חוֹמַת הָעֲזָרָה:
פסוק ח
חֲתָר נָא בַקִּיר. וְהַרְחֵב אֶת הַחוֹר:
וְהִנֵּה פֶתַח אֶחָד. דֶּרֶךְ הַחוֹר רָאִיתִי פֶּתַח לִשְׁכָּה אַחַת:
פסוק י
שֶׁקֶץ. עֲשׂוּיִין לְשִׁקּוּץ עֲבוֹדָה זָרָה:
מְחֻקֶּה. חֲקוּקִין עַל הַקִּיר:
פסוק יא
וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן שָׁפָן. חָשׁוּב הָיָה, וּלְמֵדִין דּוֹרוֹ הֵימֶנּוּ, לְפִיכָךְ הִקְפִּיד עָלָיו:
וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת. תִּימּוֹר קִיטוֹר עֲנַן הַקְּטֹרֶת; וְלָשׁוֹן עֲתַר – ׳מַרְבִּית׳, וְכֵן ״הַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם״ (יחזקאל לה:יג), וְכֵן ״נַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא״ (משלי כז:ו); וְכֵן חִבְּרָן מְנַחֵם בְּמַחֲלֹקֶת אַחַת שְׁלָשְׁתָּן, וּפֵירֵשׁ: עִנְיָן מְרֻבֶּה הֵמָּה, אַךְ כָּל אֶחָד לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם:
פסוק יב
בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ. מְשׁוּכָה בְּרִצְפַת אַבְנֵי שַׁיִשׁ, לְשׁוֹן ״וְשַׂכֹּתִי כַפִּי״ (שמות לג:כב):
פסוק יד
אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה׳. תּוֹךְ חֲלַל הָעֲזָרָה, אֶל פֶּתַח הַהֵיכָל אֲשֶׁר בַּצָּפוֹן; דְּאָמַר מַר (זבחים נה:): שְׁנֵי פִשְׁפְּשִׁין הָיוּ בְּבֵית הַחֲלִיפוֹת, אֶחָד בַּצָּפוֹן וְאֶחָד בַּדָּרוֹם (תמיד ל:):
מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז. דְּמוּת אֶחָד שֶׁמְּחַמְּמוֹת אוֹתוֹ מִבִּפְנִים, וְהָיוּ עֵינָיו שֶׁל עוֹפֶרֶת וְהֵם נִתּוֹכִין מֵחוֹם הַהֶסֵּק וְנִרְאֶה כְּאִלּוּ בּוֹכֶה, וְאוֹמְרוֹת: תִּקְרוֹבֶת הוּא שׁוֹאֵל:
תַּמּוּז. לְשׁוֹן הֶיסֵּק, כְּמוֹ ״עַל דִּי חֲזֵה לְמֵזְיֵהּ״ (דניאל ג:יט), ״וְאַתּוּנָא אֲזֵה יַתִּירָה״ (שם):
מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז. פִּיישְׁנְ״ט פְּלוֹרִי״ר לָא״ל קָאלְפִּי״ץ בְּלַעַ״ז:
פסוק טז
וַיָּבֵא אוֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית ה׳ הַפְּנִימִית. הִיא הָעֲזָרָה, כִּי הַר הַבַּיִת נִקְרָא ״הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה״ (יחזקאל מ:יז), וְעַד עַכְשָׁיו בְּתוֹכָהּ הָיָה עוֹמֵד, אֶלָּא שֶׁהוּא נִכְנַס בְּשַׁעַר הַצְּפוֹנִי, וְהֶרְאָהוּ בְּבֵית הַחֲלִיפוֹת אֶת צוּרַת הַתַּמּוּז, וְחָזַר וְהוֹלִיכוֹ לְמִזְרָח לִפְנֵי הַהֵיכָל וְהַמִּזְבֵּחַ:
וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וגו׳. מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֲחוֹרֵיהֶם אֶל הַהֵיכָל, אֶלָּא מַגִּיד שֶׁהָיָה אֲחוֹרֵיהֶם מְגֻלֶּה, שֶׁהָיוּ פּוֹעֲרִין עַצְמָם וּמַתְרִיזִין כְּלַפֵּי מַטָּה (סוכה נג:):
מִשְׁתַּחֲוִיתֶם. בִּשְׁתֵּי תֵיבוֹת הוּא מְשַׁמֵּשׁ, לְשׁוֹן ׳הַשְׁחָתָה׳ וּלְשׁוֹן ׳הִשְׁתַּחֲוָיָה׳, כֵּן הוּא בִּירוּשַׁלְמִי (סוכה ה, ה): מַשְׁחִיתִים הַהֵיכָל וּמִשְׁתַּחֲוִים לַחַמָּה; וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְאִינוּן מִתְחַבְּלִין וְסָגְדִין״. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן ׳שָׁחוֹחַ׳, כְּמוֹ ״שְׁחִי וְנַעֲבוֹרָה״ (ישעיה נא, כג):
פסוק יז
הֲנָקֵל לְבֵית יְהוּדָה. הַמְעַט לָהֶם וְקַל בְּעֵינֵיהֶם שְׁאָר עֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדָם?
מֵעֲשׂוֹת אֶת הַתּוֹעֵבוֹת. אִם הָיוּ חֲדֵלִים מֵעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּבֵיתִי פֹּה:
כִּי מָלְאוּ אֶת הָאָרֶץ חָמָס. וְנָקֵל בְּעֵינֵיהֶם אוֹתוֹ עָוֹן, וַיָּשׁוּבוּ לְהַכְעִיסֵנִי בְּתוֹךְ בֵּיתִי בַּתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה:
וְהִנָּם שׁוֹלְחִים אֶת הַזְּמוֹרָה אֶל אַפָּם. וְהִנֵּה שׁוֹלְחִים אֶל חוֹטְמָם אֶת רֵיחַ רַע שֶׁל זְמוֹרָה זוֹ, שֶׁהֵם מְזַמְּרִים בָּרוּחַ הַיּוֹצֵא מִפִּי טַבַּעַת, כְּלוֹמַר: בָּשְׁתָּם זֶה אֶל פְּנֵיהֶם יָשׁוּב. וּמְנַחֵם פֵּירֵשׁ וְהִנָּם שׁוֹלְחִים אֶת הַזְּמוֹרָה אֶל אַפָּם עִנְיַן דּוֹפִי וְקָלוֹן הוּא. לְפֵירוּשׁוֹ הִשְׁוָה רֵיחַ מִקְטַרְתָּם וְכַעַס קָרְבָּנָם וְנִיחוֹחִים (יחזקאל כ:כח) לִמְלֶאכֶת דּוֹפִי נְקָבִים, וַאֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה׳ יוֹרֶה עַל הָעִנְיָן: