רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק ח · פסוק ה
שָׂא נָא עֵינֶיךָ דֶּרֶךְ צָפוֹנָה. לְהַר הַבַּיִת מִחוּץ לָעֲזָרָה, שֶׁהֲרֵי בְּפֶתַח שַׁעַר הַצְּפוֹנִי שֶׁל עֲזָרָה מִבַּחוּץ הָיָה עוֹמֵד, וְדֶרֶךְ צָפוֹנָה לַשַּׁעַר, חוּץ לָעֲזָרָה הוּא:
מִצָּפוֹן לְשַׁעַר הַמִּזְבֵּחַ. בְּהַר הַבַּיִת, מִצָּפוֹן לְאוֹתוֹ שַׁעַר הָעֲזָרָה הַצְּפוֹנִי; וְאוֹמֵר אֲנִי, שֶׁהָיָה אוֹתוֹ שַׁעַר מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַמִּזְבֵּחַ:
בַּבִּאָה. כְּשֶׁאָדָם בָּא לִיכָּנֵס לָעֲזָרָה, מוֹצְאוֹ שָׁם. בַּבִּאָה – אלאנטריא״ה בְּלַעַ״ז: