רש"י על חבקוק· רש״י
פרק ג · פסוק ג
אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא. עַכְשָׁיו הוּא מַזְכִּיר לְפָנָיו פָּעֳלוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְפָנָיו לְעוֹרְרֵהוּ, וּפֹעַל (סְפָרִים אֲחֵרִים: פּוֹעֵל) חִבָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּפֻרְעָנוּת דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים. כְּשֶׁבָּאתָ לִתֵּן אֶת הַתּוֹרָה, חָזַרְתָּ עַל עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל וְלֹא קִבְּלוּהָ.
תֵּימָן. עֵשָׂו.
פָּארָן. יִשְׁמָעֵאל, כִּדְאַמְּרִינַן: ״וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן״ (בראשית כא:כא).
כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ. בְּסִינַי לְיִשְׂרָאֵל.