רש"י על חבקוק· רש״י
פרק ג · פסוק ב
שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ. אֲשֶׁר מֵעוֹלָם שֶׁנִּפְרַעְתָּ תָּמִיד מִמַּכְעִיסֶיךָ, וְאֶת הָרָשָׁע הַזֶּה אַתָּה סוֹבֵל.
יָרֵאתִי. אָמַרְתִּי: אֵיךְ נִשְׁתַּנֵּית מִדַּת הַדִּין בַּעֲוֹן יִשְׂרָאֵל?
פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ. פָּעָלְךָ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיִיתָ נִפְרָע לָנוּ מֵאוֹיְבֵינוּ בְּקֶרֶב שְׁנֵי הַצָּרָה שֶׁאָנוּ שְׁרוּיִים בָּהּ, חַיֵּיהוּ, כְּלוֹמַר עוֹרְרֵהוּ וַהֲשִׁיבֵהוּ, וּבְקֶרֶב שָׁנִים הַלָּלוּ תּוֹדִיעֵהוּ.
בְּרֹגֶז. שֶׁתִּקְצֹף עַל הָרְשָׁעִים.
רַחֵם תִּזְכּוֹר. רַחֵם כְּמוֹ ׳לְרַחֵם׳.
תִּזְכּוֹר לְרַחֵם אֶת יִשְׂרָאֵל.