רש"י על זכריה· רש״י
פרק יד · פסוק ז
וְהָיָה יוֹם אֶחָד. וְהָיָה הַדָּבָר הַזֶּה יוֹם אֶחָד מִיּוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא הַיּוֹם יָדוּעַ שֶׁהוּא לַהֲכָנַת יִשְׁעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (פרקי דרבי אליעזר כח):
לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה. לֹא אוֹר נֹגַהּ כְּאוֹר שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר וְגוֹמֵר״ (ישעיהו ל:כו):
וְלֹא לָיְלָה. וְלֹא עֵת צָרָה כְּצָרַת שִׁעְבּוּד גָּלֻיּוֹת שֶׁמִּקֹּדֶם, שֶׁיְּמֵי מְשִׁיחֵנוּ יִהְיוּ וְאֵין בָּהֶם שִׁעְבּוּד:
וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב. קֹדֶם שֶׁיִּגָּמְרוּ אֶלֶף שָׁנָה יִהְיֶה אוֹר הַנֹּגַהּ וְכָל הַטּוֹב הָאָמוּר עַל יִשְׂרָאֵל (בראשית רבה ע:סב). וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״לָא כִּנְהוֹר יוֹמָא וְלָא כִּקְבַל לֵילְיָא״: