רש"י על זכריה· רש״י
פרק יד
פסוק א
הִנֵּה יוֹם וְגוֹ׳. חָבִיב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ. שָׁלָל שֶׁתִּשְׁלְלִי מֵאוֹיְבִים יְחַלְּקוּ יוֹשְׁבַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וִיפַלְּגוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל נִכְסֵי עַמְמַיָּא בְּגַוִּיךְ יְרוּשְׁלֵם״:
פסוק ב
וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת. לֹא יִגְלוּ כֻּלָּם. וְלָמָּה יַנִּיחֵם לְהַגְלוֹת חֶצְיָם וְלָשֹׁסוֹת הַבָּתִּים? כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא לָהֶם פִּתְחוֹן פֶּה לֵאמֹר: לֹא לַמִּלְחָמָה בָּאנוּ, כִּי אִם לְהִשְׁתַּחֲווֹת בָּאנוּ:
פסוק ג
כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב. ״כְּיוֹם אֲגָחוּתֵיהּ קְרָב עַל יַמָּא דְּסוּף״:
פסוק ד
מֵחֶצְיוֹ. מֵאֶמְצָעִיתוֹ:
מִזְרָחָה וָיָמָּה. מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, כְּמוֹ שֶׁמְּסַיֵּם וְהוֹלֵךְ:
וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְגוֹ׳. חֶצְיוֹ הַצְּפוֹנִי יָמוּשׁ מִמְּקוֹמוֹ וְיִמָּשֵׁךְ לְצַד צָפוֹן, וְכֵן מָצִינוּ חֶצְיוֹ נֶגְבָּה לְצַד דָּרוֹם. וְיִהְיֶה הַגַּיְא בֵּינֵיהֶם, רֹאשׁוֹ לְמִזְרָח וְסוֹפוֹ לְמַעֲרָב:
פסוק ה
וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי. יוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״וְיִסְתַּתֵּם גֵּיא הָרַי״. לְפִי שֶׁ״יְרוּשָׁלַיִם הָרִים סָבִיב לָהּ״ (תהלים קכה:ב), וְיֵשׁ גַּיְא בֵּין הַר שֶׁבַּצָּפוֹן וּבֵין הַר הַזֵּיתִים, וְכֵן בַּדָּרוֹם. וּכְשֶׁיִּמָּשֵׁךְ חֲצִי הַר הַזֵּיתִים אֵצֶל הַר שֶׁבִּצְפוֹנוֹ, יִסָּתֵם הַגַּיְא שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְכֵן בַּדָּרוֹם:
כִּי יַגִּיעַ. גֹּבַהּ גַּיְא שֶׁהָיָה בֵּין הֶהָרִים:
אֶל אָצַל. אֶל גֹּבַהּ רָאשֵׁי הֶהָרִים שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן. וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם (ישעיהו מא:ט) ״וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ״, וּפֵרוּשׁוֹ לְשׁוֹן גֹּבַהּ:
וְנַסְתֶּם. בִּרְאוֹתְכֶם הַמּוֹפֵת הַגָּדוֹל הַזֶּה:
כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ. (יְשַׁעְיָהוּ ו:ד) ״וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים״ בְּיוֹם שֶׁנִּתְנַגַּע עֻזִּיָּהוּ:
כָּל קְדוֹשִׁים. מַלְאָכִים:
פסוק ו
לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן. יוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״לָא יְהֵי נְהוֹרָא אֶלָּהֵין עָדֵי וְגָלִיד יְהֵי נְהוֹרָא״. לֹא יִהְיֶה אוֹר נֹגַהּ, כִּי יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן יִהְיֶה. יְקָרוֹת – לְשׁוֹן ״כִּיקַר כָּרִים״ (תהלים לז:כ): הוּא כְּמִין אוֹר הַנִּרְאֶה שַׁחֲרִית עַל הֶהָרִים, וְכָלֶה וְהוֹלֵךְ:
וְקִפָּאוֹן. קָפוּי וְחָשׁוּךְ וְעָב כַּקֶּרַח שֶׁנִּקְפָּה וּמַגְלִיד, כְּמוֹ ״וְכַגְּבִינָה תַּקְפִּיאֵנִי״ (איוב י:י):
פסוק ז
וְהָיָה יוֹם אֶחָד. וְהָיָה הַדָּבָר הַזֶּה יוֹם אֶחָד מִיּוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא הַיּוֹם יָדוּעַ שֶׁהוּא לַהֲכָנַת יִשְׁעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (פרקי דרבי אליעזר כח):
לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה. לֹא אוֹר נֹגַהּ כְּאוֹר שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר וְגוֹמֵר״ (ישעיהו ל:כו):
וְלֹא לָיְלָה. וְלֹא עֵת צָרָה כְּצָרַת שִׁעְבּוּד גָּלֻיּוֹת שֶׁמִּקֹּדֶם, שֶׁיְּמֵי מְשִׁיחֵנוּ יִהְיוּ וְאֵין בָּהֶם שִׁעְבּוּד:
וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב. קֹדֶם שֶׁיִּגָּמְרוּ אֶלֶף שָׁנָה יִהְיֶה אוֹר הַנֹּגַהּ וְכָל הַטּוֹב הָאָמוּר עַל יִשְׂרָאֵל (בראשית רבה ע:סב). וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״לָא כִּנְהוֹר יוֹמָא וְלָא כִּקְבַל לֵילְיָא״:
פסוק ח
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא. כְּשֶׁיִּבָּקַע הַר הַזֵּיתִים מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב (זכריה יד:ד):
יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלַ͏ִם. וְיֵלְכוּ לַמִּזְרָח דֶּרֶךְ אוֹתָהּ בְּקִיעָה עַד הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי שֶׁהוּא לְמִזְרָחוֹ שֶׁל עוֹלָם קֵדְמָה. וְחֶצְיוֹ יִפְנֶה לַמַּעֲרָב אֶל יָם הַמַּעֲרָבִי. הוּא הַמַּעְיָן שֶׁנִּבָּא יוֹאֵל (יואל ד:יח) ״וּמַעְיָן מִבֵּית ה׳ יֵצֵא״, הוּא הַנַּחַל שֶׁנִּבָּא (יחזקאל מז:ד) ״וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם וְגוֹ׳״:
פסוק ט
יִהְיֶה ה׳ אֶחָד. שֶׁכָּל הָאֻמּוֹת יַעַזְבוּ הַבְלֵיהֶם וְיוֹדוּ לוֹ שֶׁהוּא אֶחָד וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר:
וּשְׁמוֹ אֶחָד. שֶׁיְּהֵא שְׁמוֹ נִזְכָּר בְּפִי כֻּלָּם:
פסוק י
יִסּוֹב כָּל הָאָרֶץ. יֵהָפֵךְ לִהְיוֹת כָּל הָאָרֶץ כַּעֲרָבָה, יִשְׁפְּלוּ הֶהָרִים וִיהִי כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִישׁוֹר (ישעיהו מ:ד), וִירוּשָׁלַיִם הַר כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה גָּבוֹהַּ עַל הַכֹּל:
מִגֶּבַע לְרִמּוֹן נֶגֶב יְרוּשָׁלָ͏ִם. שָׁנִינוּ בְּתוֹסֶפְתָּא דְּסוֹטָה (תוספתא סוטה יא,יד): נֶגֶב יְרוּשָׁלִַם מִישׁוֹר הוּא, וְגֶבַע רִמּוֹן טְרָשִׁין וְקַרְקְשִׁין. וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: מִגֶּבַע לְרִמּוֹן, שֶׁהוּא מְקוֹם הָרִים, מִשָּׁם יַתְחִילוּ לִהְיוֹת נֶהְפָּכִין לַעֲרָבָה וּלְמִישׁוֹר, וְיִהְיוּ דוֹמִין לְנֶגֶב יְרוּשָׁלִַם, שֶׁהוּא מִישׁוֹר:
וְרָאֲמָה. מִתּוֹךְ שֶׁכָּל סְבִיבָהּ מִישׁוֹר, תֵּרָאֶה הִיא גְּבוֹהָָָה:
וְיָשְׁבָה תַּחְתֶּיהָ. בִּמְקוֹמָהּ:
עַד שַׁעַר הַפִּנִּים וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל. גַּם הוּא בִּמְקוֹמוֹ, וּמִשָּׁם יִמָּשֵׁךְ אֹרֶךְ הָעִיר עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ. תַּרְגּוּם יוֹנָתָן: ״שִׁיחֵי דְמַלְכָּא״, פושיי״ן בְּלַעַ״ז. וּכְמוֹ (בבא קמא נ:) שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. וְכֵן כָּל יְקָבִים שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן שִׁיחִין הֵם: בּוֹר שֶׁלִּפְנֵי הַגַּת שֶׁהַיַּיִן זָב לְתוֹכוֹ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: יִקְבֵי מֶלֶךְ יָם אוֹקְיָנוֹס, שֶׁתַּגִּיעַ יְרוּשָׁלַיִם עַד סוֹף כָּל הָעוֹלָם. יְקָבִים שֶׁחֲצָבָם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים:
פסוק יא
וְחֵרֶם לֹא יִהְיֶה. הָעִיר עוֹד:
פסוק יב
הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עוֹמֵד. זֶה נִפּוּל אֵיבָרִים:
פסוק יג
תִּהְיֶה מְהוּמַת ה׳ רַבָּה בָּהֶם. לְעַרְבֵּב חָכְמָתָם לְהָפְכָם לְשִׁגָּעוֹן:
וְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ יַד רֵעֵהוּ. יֹאחֵז בּוֹ לְהָרְגוֹ:
וְעָלְתָה יָדוֹ. כָּל דְּאַלִּים גָּבַר (בבא בתרא לד:):
פסוק יד
וְגַם יְהוּדָה. עַל כָּרְחָהּ תִּלָּחֵם עַל יִשְׂרָאֵל:
פסוק טו
כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת. הַמְפֹרֶשֶׁת לְמַעְלָה ״הָמֵק בְּשָׂרוֹ״:
פסוק טז
אֶת חַג הַסֻּכּוֹת. כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה: מִצְוָה קַלָּה יֵשׁ לִי וְסֻכָּה שְׁמָהּ, כִּדְאִיתָא בִּשְׁמַעְתָּא רִאשׁוֹנָה (עבודה זרה ג.):
פסוק יז
הַגָּשֶׁם. גְּשָׁמִים מַמָּשׁ, לְהַצְמִיחַ פֵּרוֹת אַרְצָם. וּמָה רָאָה לִגְזֹר עֲלֵיהֶם עֲצִירַת גְּשָׁמִים? לְפִי שֶׁמִּצְוֹת הֶחָג עַל הַגְּשָׁמִים הֵם – אַרְבַּעַת מִינִים שֶׁבַּלּוּלָב וְנִסּוּךְ הַמַּיִם – לְרַצּוֹת עַל הַמַּיִם, עַל שֶׁהֶחָג זְמַן גִּשְׁמֵי שָׁנָה הוּא. וְאֵלּוּ הַמְפַקְפְּקִין בְּחַג הַסֻּכּוֹת, לֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם. כָּךְ לָמַדְתִּי בְּתוֹסֶפְתָּא דְּסֻכָּה (תוספתא סוכה ג:יח):
פסוק יח
וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה. וְהֵן אֵין צְרִיכִים לִגְשָׁמִים, שֶׁנִּילוּס עוֹלֶה וּמַשְׁקֶה אוֹתָם:
וְלֹא עֲלֵיהֶם. תִּהְיֶה הַגֶּשֶׁם שֶׁלָּהֶם, כְּלוֹמַר: לֹא יַשְׁקֶה אוֹתָם נִילוּס. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״לָא עֲלֵיהוֹן יִסַּק נִילוּס״:
תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה. שֶׁל רָעָב:
אֲשֶׁר יִגֹּף ה׳. זֹאת תִּהְיֶה עֹנֶשׁ מִצְרַיִם וְעֹנֶשׁ כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָָבִים וּמַזָָָָּלוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגֶּשֶׁם:
פסוק כ
מְצִלּוֹת הַסּוּס. עַל הַנְּקִישׁוֹת שֶׁתּוֹלִין לַסּוּס לְנוֹי בֵּין עֵינָיו (פסחים נ.), אַף אוֹתָן יַקְדִּישׁוּ לַעֲשׂוֹת כְּלֵי שָׁרֵת לַמִּזְרָקִים לַדָּם וְלַסִּירוֹת לְבַשֵּׁל בְּשַׂר זְבָחִים לָרֹב:
וְהָיָה הַסִּירוֹת. שֶׁהֵם הָיוּ לְדַשֵּׁן (אֶת הַדֶּשֶׁן) אַף הֵם יִהְיוּ שֶׁל זָהָב וְשֶׁל כֶּסֶף כַּמִּזְרָקִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ:
מְצִלּוֹת הַסּוּס. טַנְטִינִי״ר בְּלַעַ״ז:
פסוק כא
וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי. לֹא יִצְטָרְכוּ לִסְחוֹר, כְּמוֹ (ישעיהו כג:ח) ״כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ״. דָּבָר אַחֵר: אֵין כָּאן עָנִי:
סוף הספר