רש"י על זכריה· רש״י
פרק יד · פסוק ו
לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן. יוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״לָא יְהֵי נְהוֹרָא אֶלָּהֵין עָדֵי וְגָלִיד יְהֵי נְהוֹרָא״. לֹא יִהְיֶה אוֹר נֹגַהּ, כִּי יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן יִהְיֶה. יְקָרוֹת – לְשׁוֹן ״כִּיקַר כָּרִים״ (תהלים לז:כ): הוּא כְּמִין אוֹר הַנִּרְאֶה שַׁחֲרִית עַל הֶהָרִים, וְכָלֶה וְהוֹלֵךְ:
וְקִפָּאוֹן. קָפוּי וְחָשׁוּךְ וְעָב כַּקֶּרַח שֶׁנִּקְפָּה וּמַגְלִיד, כְּמוֹ ״וְכַגְּבִינָה תַּקְפִּיאֵנִי״ (איוב י:י):