רש"י על זכריה· רש״י
פרק יד · פסוק ה
וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי. יוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״וְיִסְתַּתֵּם גֵּיא הָרַי״. לְפִי שֶׁ״יְרוּשָׁלַיִם הָרִים סָבִיב לָהּ״ (תהלים קכה:ב), וְיֵשׁ גַּיְא בֵּין הַר שֶׁבַּצָּפוֹן וּבֵין הַר הַזֵּיתִים, וְכֵן בַּדָּרוֹם. וּכְשֶׁיִּמָּשֵׁךְ חֲצִי הַר הַזֵּיתִים אֵצֶל הַר שֶׁבִּצְפוֹנוֹ, יִסָּתֵם הַגַּיְא שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְכֵן בַּדָּרוֹם:
כִּי יַגִּיעַ. גֹּבַהּ גַּיְא שֶׁהָיָה בֵּין הֶהָרִים:
אֶל אָצַל. אֶל גֹּבַהּ רָאשֵׁי הֶהָרִים שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן. וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם (ישעיהו מא:ט) ״וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ״, וּפֵרוּשׁוֹ לְשׁוֹן גֹּבַהּ:
וְנַסְתֶּם. בִּרְאוֹתְכֶם הַמּוֹפֵת הַגָּדוֹל הַזֶּה:
כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ. (יְשַׁעְיָהוּ ו:ד) ״וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים״ בְּיוֹם שֶׁנִּתְנַגַּע עֻזִּיָּהוּ:
כָּל קְדוֹשִׁים. מַלְאָכִים: