רש"י על זכריה· רש״י
פרק א · פסוק ח
רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ מַה שֶּׁפֵּרְשׁוּ בְּאַגָּדַת חֵלֶק (סנהדרין צג.), אַךְ אֵין סֵדֶר הַפָּרָשָׁה וְהַלָּשׁוֹן מִתְיַשֵּׁב בּוֹ:
וְהִנֵּה אִישׁ. מַלְאָךְ:
עַל סוּס אָדֹם. רֶמֶז הוּא לִפָּרַע מִכַּשְׂדִּים מִמָּדַי וּפָרַס בַּחֶרֶב וּבַדָּם, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר כָּאן ״וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הָגּוֹיִם״:
וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים וְגוֹ׳. מוּכָנִים לִשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, וְיֵשׁ בָּהֶם מִינֵי צְבָעִים הַרְבֵּה, וְשֶׁבַח הוּא לוֹ. שְׂרֻקִּים. לֹא יָדַעְתִּי מַה צֶבַע הוּא, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״קְוָוחִין״:
בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצוּלָה. בֵּין אִילָנֵי דְהַדַסַּיָּא דִּבְבָבֶל (סנהדרין צג.):