רש"י על זכריה· רש״י
פרק א · פסוק ה
אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה הֵם. רְאוּ שֶׁלָּקוּ מַכָּה רָעָה בָּרָעָב בַּחֶרֶב וּבַשֶּׁבִי:
וְהַנְּבִיאִים הַלְעוֹלָם יִחְיוּ. וְאִם תֹּאמַר: אַף הַנְּבִיאִים אַיֵּה הֵם, הֲרֵי מֵתוּ? אֲנִי מֵשִׁיב לָכֶם: וְכִי הַנְּבִיאִים הָיָה לָהֶם לְעוֹלָם לִחְיוֹת? אַךְ סוֹפָן מוֹכִיחַ כִּי אֱמֶת הָיָה דִּבְרֵיהֶם, שֶׁכָּל דְּבָרַי וְחֻקַּי גְּזֵרוֹת פֻּרְעָנוּתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת עֲבָדַי הַנְּבִיאִים עֲלֵיכֶם, הֲלֹא הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם.