רש"י על הושע· רש״י
פרק ד · פסוק טו
אִם זוֹנֶה אַתָּה יִשְׂרָאֵל. לֹא יִלְמְדוּ בְּנֵי יְהוּדָה דַּרְכָּם. לָשׁוֹן אַחֵר: אִם זוֹנֶה אַתָּה יִשְׂרָאֵל אַל יֶאְשַׁם יְהוּדָה – אִם זוֹנֶה יִשְׂרָאֵל אֵין בְּנֵי יְהוּדָה חַיָּבִין בְּכָךְ וְאֵינִי מְחַיְּבָם כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה (הושע א:ז): ״וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם״.
וְאַל תָּבוֹאוּ. בְּנֵי יְהוּדָה הַגִּלְגָּל, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ בְּנֵי יְהוּדָה הַגִּלְגָּל, שֶׁשָּׁם עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כָּל רָעָתָם בַּגִּלְגָּל״ (הושע ט:טו), ״בַּגִּלְגָּל הַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ״ (עמוס ד:ד):
וְאַל תַּעֲלוּ בֵּית אָוֶן. הוּא בֵּית אֵל, שֶׁהֶעֱמִיד שָׁם יָרָבְעָם אֶת הָעֲגָלִים (מלכים א יב:כח-כט):
וְאַל תִּשָּׁבְעוּ. עִמָּהֶם חַי ה׳, ״כִּי אִם חַי ה׳ יֹאמְרוּ לָכֵן לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ״ (ירמיהו ה:ב). כְּשֶׁהָיוּ נִשְׁבָּעִים בַּשֶּׁקֶר, הָיוּ מַזְכִּירִים שֵׁם שָׁמַיִם, וּכְשֶׁהָיוּ נִשְׁבָּעִין בֶּאֱמֶת, נִשְׁבָּעִים בְּשֵׁם הַבְּעָלִים: