אור ברסלב

רש"י על הושע· רש״י

פרק ד

פרק ג

פסוק ב

אָלֹה וְכַחֵשׁ: נִשְׁבָּעִין בְּשֶׁקֶר.

פָּרָצוּ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וּמוֹלִידִין בְּנִין מִנְּשֵׁי חַבְרֵיהוֹן״.

וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ. ״חוֹבִין עַל חוֹבִין מוֹסִיפִין״ (תרגום יונתן), וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ: פָּרְצוּ הַגָּדֵר וְהִרְבּוּ שְׁפִיכוּת דָמִים, עַד נָגַע דַּם הָרוּג זֶה בְּדַם חֲבֵרוֹ:

פסוק ג

תֶּאֱבַל. תֶּחֱרַב, וְיִגְדַּל הָאֵבֶל בָּהּ:

יֵאָסֵפוּ. ״יִזְעֲרוּן מִן קֳדָם חוֹבֵיהוֹן״ (תרגום יונתן), לְשׁוֹן ׳כִּלָּיוֹן׳, כְּמוֹ ״אָסֹף אֲסִיפֵם״ (ירמיה ח:יג).

פסוק ד

אַךְ אִישׁ אַל יָרֵב. אַתֶּם מַתְרִין בִּנְבִיאֵי אֱמֶת שֶׁלֹּא יְרִיבוּן אִתְכֶם וְלֹא יוֹכִיחוּ אֶתְכֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּעָמוֹס (עמוס ז:י) שֶׁאָמַר לוֹ אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל לֹא תִנָּבֵא עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְלֹא תַטִּיף עַל בֵּית יִשְׂחָק, וְהוּא בִּימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ שֶׁנִּתְנַבֵּא הוֹשֵׁעַ בְּיָמָיו:

וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן. ״נָצָן עִם מַלְפֵיהוֹן״ (תרגום יונתן), שֶׁהַכֹּהֲנִים הָיוּ בְּנֵי הוֹרָאָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב״ (דברים לג:י):

פסוק ה

וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ׳. ״וְתִתְקָלוּן בִּימָמָא, וְיִתְקָלוּן נְבִיאֵי שִׁקְרָא דְּעִמְּכוֹן כְּדִבְלֵילְיָא, וְאַבְהֵית כְּנִשְׁתְּכוֹן״ (תרגום יונתן), וְאַבְיֵישׁ כְּנִיסִיָה שֶׁלָּכֶם:

נָבִיא עִמְּךָ. נְבִיאִים שֶׁעִמְּךָ:

וְדָמִיתִי. כְּמוֹ ״נִדְמוּ עַמִּי״ (הושע ו:ז), כְּאָדָם הַיּוֹשֵׁב וְתוֹהֵא וְאֵין מַעֲנֶה בְּפִיו:

פסוק ו

אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ. שֶׁאוֹתָן שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי נָתְנוּ בְּנֵיהֶם עֲרֵבִים תַּחַת אֲבוֹתֵיהֶם לִשְׁמֹר אֶת הַתּוֹרָה (תנחומא, ויגש ב; שוחר טוב ח,ד):

פסוק ז

כְּרֻבָּם כֵּן חָטְאוּ. כְּשֶׁרָבוּ וְגָדְלוּ כֵּן הוֹסִיפוּ לַחֲטֹא. כֵּן חָטְאוּ לְשׁוֹן עִבְרִי כֵּן בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת: ״כַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה״ (שמות א:יב), ״קָרְאוּ לָהֶם כֵּן הָלְכוּ מִפְּנֵיהֶם״ (הושע יא:ב) – כָּל כַּמָּה שֶׁהַנְּבִיאִים קוֹרְאִין לָהֶם לְהוֹכִיחָן, כֵּן הֵם הָיוּ בּוֹרְחִין מִפְּנֵיהֶם:

כְּרֻבָּם כֵּן חָטְאוּ. לְפִיכָךְ כְּבוֹדָם בְּקָלוֹן אָמִיר:

פסוק ח

חַטַּאת עַמִּי. כָּל ׳חַטַּאת׳ שֶׁבְּסֵפֶר תְּרֵי עָשָׂר פְּתָחִין, לְפִי שֶׁכֻּלָּן דְּבוּקִין, חוּץ מֵאַחַת (מיכה א:יג) ״רֵאשִׁית חַטַּאת הִיא לְבַת צִיּוֹן״. חַטָּאוֹתֵיהֶם שֶׁל עַמִּי יֹאכְלוּ אוֹתָם נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר שֶׁאָמַר לָהֶם לְמַעְלָה ״וְכָשַׁל גַּם נָבִיא עִמְּךָ״, נַעֲשׂוּ לָהֶם כֹּהֲנֵי בָּמוֹת וְאוֹכְלִין מַה שֶׁהָיוּ כֹּהֲנִים רְאוּיִין לֶאֱכוֹל:

וְאֶל עֲוֺנָם. שֶׁל יִשְׂרָאֵל יִשָּׂא הַנָּבִיא נַפְשׁוֹ, וְהַנָּבִיא עַצְמוֹ מְצַפֶּה שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ מָמוֹן וְקָרְבָּנוֹת לְכַפָּרָה:

פסוק ט

וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן. אֲנִי אַשְׁוֶה אֶת הָעָם לְבִזָּיוֹן כֹּהֲנַי שֶׁחִלְּלוּ אוֹתִי מִכַּהֵן לָהֶם, וְלָכֵן אַף אֲנִי אֲחַלֵּל אֶת הָעָם בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן:

פסוק י

וְלֹא יִפְרֹצוּ. לֹא יְגַדְּלוּ בָּנִים:

פסוק יא

זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ. שֶׁהֵם עֲסוּקִין בָּם, לָקְחוּ אֶת לִבָּם מֵאַחֲרַי:

פסוק יב

בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל. בִּדְמוּת שֶׁעָשָׂה מִן הָעֵץ:

יַגִּיד לוֹ. אֶל דְּבָרָיו הוּא שׁוֹמֵעַ, שֶׁאוֹמְרִים לוֹ נְבִיאֵי הַבַּעַל בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה (מלכים א יח:יט):

פסוק יג

אַלּוֹן. קייאני״א בְּלַעַ״ז, שֶׁגָּדֵל בּוֹ פְּרִי שֶׁקּוֹרִין גלננ״ץ בְּלַעַ״ז:

לִבְנֶה. עֵץ שֶׁקְּלִפָּתוֹ לְבָנָה:

אֵלָה. אוֹלְמָ״א בְּלַעַ״ז, שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְנוֹטְעִין אוֹתוֹ לְצֵל:

עַל כֵּן תִּזְנֶינָה בְנוֹתֵיכֶם. עַל שֶׁאַתֶּם מִתְחַבְּרִין לַעֲבוֹדָה זָרָה כְּמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם הַקַּדְמוֹנִים, וְהֵם מִתְחַבְּרִים עִמָּכֶם, וְאַתֶּם הֱיִיתֶם מִתְחַתְּנִים בָּם, וּבְנוֹתֵיכֶם הַנּוֹלָדוֹת לָכֶם מִבְּנוֹתֵיהֶם נוֹהֲגוֹת כְּמִנְהַג אִמָּן וּמְזַנּוֹת, כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן:

פסוק יד

לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם. עוֹד לְבָדְקָן בְּמַיִם הַמָּרִים כְּשֶׁתִּזְנֶינָה לָמָּה? כִּי בַּעֲלֵיהֶם עִם זוֹנוֹת יִפָּרֵדוּ וְכַאֲשֶׁר אֵין הָאִישׁ מְנֻקֶּה מֵעָוֹן אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת אִשְׁתּוֹ (סוטה מז,ב):

יְפָרֵדוּ. תֵּרְגֵּם יוֹנָתָן ״מִסְתַּיְּעָן״, לְשׁוֹן ׳סִיעָה׳, כְּלוֹמַר מִתְחַבְּרִין אַתֶּם לִשְׁתּוֹת יַיִן. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ אֵצֶל ״עָבְשׁוּ פְרֻדוֹת״ (יואל א:יז), שֶׁהֵם חָבִיּוֹת יַיִן:

וְעָם לֹא יָבִין יִלָּבֵט. אַחֲרֵי שֶׁאֵינְכֶם נוֹתְנִין לֵב לְהָבִין, לְפִיכָךְ תִּתְלַבְּטוּ לִלְקוֹת פֻּרְעָנוּת. לִבּוֹט לְשׁוֹן טֹרַח הַדֶּרֶךְ וְלֵאוּת מַשָּׂא, דילשי״ר בְּלַעַ״ז:

פסוק טו

אִם זוֹנֶה אַתָּה יִשְׂרָאֵל. לֹא יִלְמְדוּ בְּנֵי יְהוּדָה דַּרְכָּם. לָשׁוֹן אַחֵר: אִם זוֹנֶה אַתָּה יִשְׂרָאֵל אַל יֶאְשַׁם יְהוּדָה – אִם זוֹנֶה יִשְׂרָאֵל אֵין בְּנֵי יְהוּדָה חַיָּבִין בְּכָךְ וְאֵינִי מְחַיְּבָם כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה (הושע א:ז): ״וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם״.

וְאַל תָּבוֹאוּ. בְּנֵי יְהוּדָה הַגִּלְגָּל, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ בְּנֵי יְהוּדָה הַגִּלְגָּל, שֶׁשָּׁם עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כָּל רָעָתָם בַּגִּלְגָּל״ (הושע ט:טו), ״בַּגִּלְגָּל הַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ״ (עמוס ד:ד):

וְאַל תַּעֲלוּ בֵּית אָוֶן. הוּא בֵּית אֵל, שֶׁהֶעֱמִיד שָׁם יָרָבְעָם אֶת הָעֲגָלִים (מלכים א יב:כח-כט):

וְאַל תִּשָּׁבְעוּ. עִמָּהֶם חַי ה׳, ״כִּי אִם חַי ה׳ יֹאמְרוּ לָכֵן לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ״ (ירמיהו ה:ב). כְּשֶׁהָיוּ נִשְׁבָּעִים בַּשֶּׁקֶר, הָיוּ מַזְכִּירִים שֵׁם שָׁמַיִם, וּכְשֶׁהָיוּ נִשְׁבָּעִין בֶּאֱמֶת, נִשְׁבָּעִים בְּשֵׁם הַבְּעָלִים:

פסוק טז

כִּי כְּפָרָה סוֹרֵרָה. ״כְּתוֹרָא דְּאִתְפַּטִּים וּבָעִיט״ (תרגום יונתן), כֵּן סָרַר יִשְׂרָאֵל מֵרֹב אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה:

עַתָּה יִרְעֵם מִרְעִית מְצֻמְצֶמֶת כְּכֶבֶשׂ הָרוֹעֶה בַּמֶּרְחָב וְלֹא כְּשׁוֹר פָּטָם שֶׁאוֹבְסִין אוֹתוֹ בִּשְׂעוֹרִין וְכַרְשִׁינִין:

פסוק יז

חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם. נִצְמָד לַעֲבוֹדָה זָרָה וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִפְרֹשׁ, לְפִיכָךְ הַנַּח לוֹ אַתָּה הַנָּבִיא, וְלֹא תִנָּבֵא לְהוֹכִיחוֹ כִּי לֹא יוֹעִיל:

פסוק יח

סָר סָבְאָם. נַעֲשָׂה מִשְׁתֵּיהֶם זָר מֵעָלַי. סָר לְשׁוֹן ׳זָר׳, כְּמוֹ (ירמיהו ב:כא) ״סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה״, כְּלוֹמַר סָר מִמְּקוֹמוֹ וְנֶהְפַּךְ לְאַחֵר:

סָבְאָם. מִשְׁתֵּה יֵינָם שֶׁהָיָה עִם הַזּוֹנוֹת:

אָהֲבוּ הֵבוּ קָלוֹן. הִזְמִינוּ לָהֶם קָלוֹן. הֵבוּ לְשׁוֹן ׳הַזְמָנָה׳, כְּמוֹ ״הָבָה נֵרְדָה״ (בראשית יא:ז), ״הָבָה נִבְנֶה״ (שם), ״הָבָה נִתְחַכְּמָה״ (שמות א:י):

מָגִנֶּיהָ. שָׂרֶיהָ וּמְלָכֶיהָ:

פסוק יט

צָרַר רוּחַ אוֹתָהּ בִּכְנָפֶיהָ. נִדְבַּק הָרוּחַ בִּכְנָפֶיהָ, כַּעוֹף הַזֶּה שֶׁאֵין הָרוּחַ מַנִּיחָתוֹ לִשְׁכּוֹן עַד שֶׁמּוֹלִיכוֹ לְמֵרָחוֹק, כֵּן יָבוֹאוּ הָאוֹיְבִים עֲלֵיהֶם וְיַגְלוּם בַּגּוֹלָה:

וְאָז יֵבוֹשׁוּ מִזִּבְחוֹתָם. מִזִּבְחֵי תּוֹעֵבוֹת שֶׁאֵין פּוֹנִים אֲלֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר חָטָא חֲטָאָה, כֵּן יֹאמַר זָבַח זִבְחָה, מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהָיוּ זוֹבְחִים שָׁם. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״מֵאִיגוּרֵי תּוֹעֲבָתְהוֹן״. מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא (ויקרא רבה יא,ו) מָצָאתִי לְשׁוֹן אַגָּדוֹת: כְּאָדָם הַמְּאַיֵּם עַל אִישׁ הַמַּקְנִיטוֹ, ״חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי צוֹרֵר לְךָ בִּכְנָפֶיךָ״. כָּךְ הַמִּקְרָא הַזֶּה מְאַיֵּם עַל יִשְׂרָאֵל: קִנְאָתִי קְשׁוּרָה וַחֲמָתִי לְהִנָּקֵם בָּאַחֲרִית, וְיֵבוֹשׁוּ מִמַּעֲשֵׂיהֶם.

תוכן העניינים

רש"י על הושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה