רש"י על הושע· רש״י
פרק ד · פסוק ה
וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ׳. ״וְתִתְקָלוּן בִּימָמָא, וְיִתְקָלוּן נְבִיאֵי שִׁקְרָא דְּעִמְּכוֹן כְּדִבְלֵילְיָא, וְאַבְהֵית כְּנִשְׁתְּכוֹן״ (תרגום יונתן), וְאַבְיֵישׁ כְּנִיסִיָה שֶׁלָּכֶם:
נָבִיא עִמְּךָ. נְבִיאִים שֶׁעִמְּךָ:
וְדָמִיתִי. כְּמוֹ ״נִדְמוּ עַמִּי״ (הושע ו:ז), כְּאָדָם הַיּוֹשֵׁב וְתוֹהֵא וְאֵין מַעֲנֶה בְּפִיו: