רש"י על דניאל· רש״י
פרק י · פסוק ב
הָיִיתִי מִתְאַבֵּל. כְּשֶׁרָאָה שֶׁבִּטֵּל כּוֹרֶשׁ מְלֶאכֶת הַבַּיִת שֶׁצִּוָּה לְהַתְחִיל וְחָזַר בּוֹ עַל פִּי כְּתַב צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִין רְחוּם בְּעֵל טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר עֶזְרָא (עזרא ד:ח):
שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים. עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה הֵם, שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה מִשְּׁנָה אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי אֲשֶׁר שָׂם אֶל לִבּוֹ לַחְשֹׁב שִׁבְעִים שְׁנֵי הַגּוֹלָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, עַד שְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַפַּרְסִי (עזרא ד:כד) בֶּן אֶסְתֵּר שֶׁבָּנָה הַבַּיִת. וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים הַיְתֵרִים לֹא יָדַעְתִּי אִם לִפְנֵיהֶם הִתְחִיל לְהִתְעַנּוֹת, אוֹ מֶשֶׁךְ קַבָּלַת נֶדֶר תַּעֲנִיּוֹתָיו שָׁלֹשׁ שָׁנִים לְאַחַר הַבִּנְיָן: