רש"י על דניאל· רש״י
פרק י
פסוק א
וְצָבָא גָדוֹל. וּלִזְמַן אָרוֹךְ יָבֹא:
וּבִין אֶת הַדָּבָר. וּלְהָבִין אֶת הַדָּבָר נִגְלָה לִי אֶת הֶחָזוֹן:
וּבִינָה לוֹ בַּמַּרְאֶה. וּלְהָבִינָהּ לוֹ בַּמַּרְאֶה. וְאֵין הַתֵּיבָה הַזֹּאת שֵׁם דָּבָר כְּמוֹ ״אִם יָדַעְתָּ בִינָה״ (אִיּוֹב לח:ד), אֶלָּא ה״א יְתֵרָה, וְהוּא כְּמוֹ ״בִּינָה הֲגִיגִי״ (תְּהִלִּים ה:ב), לְפִיכָךְ הַטַּעַם לְמַעְלָה בַּבֵּי״ת, וּפֵירוּשָׁהּ כְּמוֹ הָבֵן:
פסוק ב
הָיִיתִי מִתְאַבֵּל. כְּשֶׁרָאָה שֶׁבִּטֵּל כּוֹרֶשׁ מְלֶאכֶת הַבַּיִת שֶׁצִּוָּה לְהַתְחִיל וְחָזַר בּוֹ עַל פִּי כְּתַב צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִין רְחוּם בְּעֵל טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר עֶזְרָא (עזרא ד:ח):
שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים. עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה הֵם, שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה מִשְּׁנָה אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי אֲשֶׁר שָׂם אֶל לִבּוֹ לַחְשֹׁב שִׁבְעִים שְׁנֵי הַגּוֹלָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, עַד שְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַפַּרְסִי (עזרא ד:כד) בֶּן אֶסְתֵּר שֶׁבָּנָה הַבַּיִת. וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים הַיְתֵרִים לֹא יָדַעְתִּי אִם לִפְנֵיהֶם הִתְחִיל לְהִתְעַנּוֹת, אוֹ מֶשֶׁךְ קַבָּלַת נֶדֶר תַּעֲנִיּוֹתָיו שָׁלֹשׁ שָׁנִים לְאַחַר הַבִּנְיָן:
פסוק ג
לֶחֶם חֲמֻדוֹת. פַּת נְקִיָּה, כְּמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס אֶת ״בִּגְדֵי עֵשָׂו הַחֲמֻדוֹת״ (בראשית כז:טו): ״דַּכְיָתָא״:
פסוק ה
לְבוּשׁ בַּדִּים. בֶּגֶד בּוּץ:
בְּכֶתֶם אוּפָז. בַּחֲגוֹרָה שֶׁל קְבוּצַת מַרְגָּלִיּוֹת. כָּל כֶּתֶם לְשׁוֹן קְבוּצַת זָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה:
פסוק ו
וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ. פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּשְׁחִיטַת חֻלִּין (צא.): גּוּפוֹ גָּדוֹל שְׁנֵי אֲלָפִים פַּרְסָה כְּמִדַּת יָם שֶׁשְּׁמוֹ תַרְשִׁישׁ וְהוּא יָמָּהּ שֶׁל אַפְרִיקָא:
קָלָל. צָרוּף וּמְזֻקָּק וּמַצְהִיב:
כְּקוֹל הָמוֹן. כְּקוֹל קְבוּצַת הָמוֹן רַב, שֶׁקּוֹלָם נִשְׁמָע לְמֵרָחוֹק:
פסוק ז
וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הֵם חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי (מגילה ג.):
אֲבָל חֲרָדָה גְדוֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו.): אַף עַל פִּי שֶׁאָדָם אֵינוֹ רוֹאֶה דָּבָר שֶׁהוּא נִבְעָת מִמֶּנּוּ, מַזָּלוֹ שֶׁבָּרָקִיעַ רוֹאֵהוּ, וּלְכָךְ נִבְעָת:
פסוק ח
נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית. לְהַשְׁחָתָה, וְדֶרֶךְ הַמִּקְרָאוֹת לְדַבֵּר כֵּן, כְּמוֹ (ירמיה ה:ח) ״סוּסִים מְזֻיָּנִים מַשְׁכִּים הָיוּ״, (מַשְׁכִּים) בְּהַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר:
וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ. כְּלוֹמַר: לֹא כָּנַסְתִּי כָּל כֹּחִי (כִּי כֹּחִי) הָלַךְ מִקִּרְבִּי:
פסוק ט
נִרְדָּם. מֵרוֹב פַּחַד:
פסוק י
וַתְּנִיעֵנִי. כְּאָדָם הַמֵּנִיעַ אֶת הַיָּשֵׁן לַהֲקִיצוֹ:
פסוק יא
אִישׁ חֲמֻדוֹת. אִישׁ טָהוֹר:
עַל עָמְדֶךָ. עַל מַעֲמַד רַגְלֶיךָ:
שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ. נִשְׁתַּלַּחְתִּי אֵלֶיךָ מֵאֵת הַמָּקוֹם:
מַרְעִיד. מַרְתִּית׃
פסוק יב
וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ. בָּאתִי בִּשְׁלִיחוּת זוֹ בִּשְׁבִיל דְּבָרֶיךָ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא: וַאֲנִי בָאתִי לְתוֹךְ הַפַּרְגּוֹד עַל יָדְךָ, שֶׁהָיִיתִי מְגֹרָשׁ מִתּוֹכוֹ (יומא עז.):
פסוק יג
עוֹמֵד לְנֶגְדִּי. נִלְחָם עִמָּדִי בָּרָקִיעַ, כְּשֶׁשּׁוֹאֵל אֹרֶךְ מְלוּכָה לְפָרַס לְשַׁעְבֵּד אֶתְכֶם. הֲרֵי עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם יוֹם שֶׁהוּא עוֹמֵד לְנֶגְדִּי:
הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים. כְּלוֹמַר: הַחֲשׁוּבִים, רִאשׁוֹנָה בַּנִּכְנָסִים:
וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם. לְשַׁתֵּק אֶת שַׂר פָּרַס שֶׁבַּשָּׁמַיִם:
פסוק יד
כִּי עוֹד חָזוֹן. לְהַגִּיד לְךָ מַה שֶּׁלֹּא הֻגַּד לְךָ, וְיָבֹא עוֹד לַיָּמִים הָרַבִּים הַנְּתוּנִים לַמּוֹעֵד:
פסוק טז
נֶהֶפְכוּ צִירַי עָלַי. אֵלּוּ רָאשֵׁי עֲצָמוֹת כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר הַתְּקוּעִים בְּחוֹרֵי מוֹשָׁבָם וְסוֹבֵב בְּתוֹכָם כְּדֶלֶת עַל צִירָהּ בְּחוֹר הַמִּפְתָּן. צִירַי נֶהֶפְכוּ לְהִשָּׁמֵט מִמְּקוֹמָם מֵרוֹב רֶתֶת וַחֲרָדָה:
פסוק יז
עֶבֶד אֲדֹנִי זֶה. עַל עַצְמוֹ הוּא אוֹמֵר עֶבֶד וְעַל הַמַּלְאָךְ הוּא אוֹמֵר אֲדֹנִי, כְּלוֹמַר וְאֵיךְ יוּכַל עַבְדְּךָ זֶה לְדַבֵּר עִמָּךְ:
פסוק כ
וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם שַׂר פָּרָס. וְיָדַעְתִּי כִּי אוּכַל, אַךְ כְּבֹא עֵת מַלְכוּת אַנְטִיוֹכוּס יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי אֵצֵא וְהוּא יִכָּנֵס, לְאַחַר שְׁלוֹשִׁים וְאַרְבַּע שָׁנָה לְבִנְיַן הַבַּיִת, וְשֶׁיַּעֲמֹד אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוּקְדָּן. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְשֻׁעְבָּדִים לְמַלְכֵי פָרַס בְּאוֹתָן הַיָּמִים, עֲבוֹדָה נוֹחָה עָבְדוּ בָהֶם וְלֹא הִכְבִּידוּ עֲלֵיהֶם, כִּי נְתָנָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְרַחֲמִים לָהֶם, אֲבָל מַלְכוּת יָוָן הֵטִילוּ עֲלֵיהֶם עֹל קָשֶׁה:
פסוק כא
אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת. שְׁטַר הַגְּזֵרָה וֶאֱמֶת הִיא. וְאֵין אֶחָד בְּכָל הַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים מִתְחַזֵּק לְעָזְרֵנִי עַל כָּל אֵלֶּה כִּי אִם וְגוֹ׳: