רש"י על דניאל· רש״י
פרק ז · פסוק ט
דִּי כָרְסָוָן רְמִיו. כִּסְאוֹת הוּטְלוּ וְנִתְקְנוּ לֵישֵׁב בְּמִשְׁפָּט, אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִצְדָקָה לְיִשְׂרָאֵל:
וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב לְמִשְׁפָּט עַל הַמַּלְכוּת הַזּוֹ וְעַל שֶׁלְּפָנֶיהָ, שֶׁהִכְעִיסוּ לְפָנָיו וְהֵצִיקוּ לְבָנָיו:
כִּתְלַג חִוָּר. לְלַבֵּן עֲוֹנוֹת עַמּוֹ:
וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא. מְנַקֶּה עַצְמוֹ מִזְּכֻיּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לְפָנָיו, וּמְשַׁלֵּם לָהֶם כָּל שְׂכָרָם בָּעוֹלָם הַזֶּה (ויקרא רבה):