רש"י על דניאל· רש״י
פרק ז · פסוק ה
אׇחֳרִי. אַחֶרֶת:
תִּנְיָנָה. שֶׁעָלְתָה שְׁנִיָּה מִן הַיָּם:
דָּמְיָה לְדֹב. זֶה רֶמֶז לְמַלְכוּת פָּרַס שֶׁתִּמְלֹךְ אַחַר בָּבֶל, שֶׁאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים כַּדֹּב וּמְסֻרְבָּלִים בְּבָשָׂר כַּדֹּב:
דָּמְיָה לְדֹב. לְדֹב כְּתִיב, כְּמוֹ ״דִּיבָא״ תַּרְגּוּם שֶׁל זְאֵב, שֶׁאַף זְאֵב נִקְרֵאת מַלְכוּת פָּרַס, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם״ (ירמיהו ה:ו):
וְלִשְׂטַר חַד הֳקִימַת. וּלְצַד אֶחָד עָמְדָה, רֶמֶז לְשֶׁיִּפְסֹק מַלְכוּת בָּבֶל, תַּמְתִּין פָּרַס שָׁנָה אַחַת שֶׁתִּמְלֹךְ מָדַי:
וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ. שָׁלֹשׁ צְלָעוֹת. רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ: שָׁלֹשׁ מְדִינוֹת הָיוּ תָּמִיד מוֹרְדוֹת בָּהּ וּמַשְׁלִימוֹת עִמָּהּ, פְּעָמִים בּוֹלַעְתָּן וּפְעָמִים פּוֹלַטְתָּן (קידושין עב.); זֶהוּ בְּפֻמַּהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ פְּעָמִים חוּץ לְשִׁנֶּיהָ פְּעָמִים לְתוֹכָן. וַאֲנִי אוֹמֵר: תְּלָת עִלְעִין שְׁלֹשָׁה מְלָכִים שֶׁיַּעַמְדוּ לְפָרַס: כּוֹרֶשׁ וַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְדָרְיָוֶשׁ שֶׁבָּנָה הַבַּיִת:
בָּשָׂר שַׂגִּיא. בָּשָׂר הַרְבֵּה: