רש"י על דניאל· רש״י
פרק ז · פסוק ד
קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ. הִיא כְּאַרְיֵה וְלָהּ כַּנְפֵי נֶשֶׁר; זוֹ הִיא מַלְכוּת בָּבֶל שֶׁהָיְתָה מוֹשֶׁלֶת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְכָךְ רָאָה אוֹתָהּ יִרְמְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ״ (ירמיהו ד:ז), וְאוֹמֵר ״הִנֵּה כַנֶּשֶּׁר יִדְאֶה וְגוֹ׳״ (ירמיהו מח:מ):
עַד דִּי מְרִיטוּ גַפַּהּ. נִמְרְטוּ כְּנָפֶיהָ, זוֹ הִיא רֶמֶז לְמַפַּלְתָּהּ:
וּנְטִילַת מִן אַרְעָא. לְשׁוֹן נִסְתַּלֵּק מִן הָאָרֶץ, רֶמֶז שֶׁתִּבָּטֵל הַמַּלְכוּת מִן הָאָרֶץ:
וּלְבַב אֱנָשׁ. לְשׁוֹן חֲלָשׁוּת, כְּמוֹ ״יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה״ (תהלים ט:כא):