רש"י על דניאל· רש״י
פרק ג · פסוק כו
קְרֵב לִתְרַע אַתּוּן נוּרָא נִגַּשׁ לְשַׁעַר הֶחָצֵר שֶׁהַכִּבְשָׁן בְּתוֹכָהּ, לְדַבֵּר עִמָּהֶם; וּמִתְּחִלָּה הָיָה רוֹאֶה אוֹתָם מֵרָחוֹק:
פּוּקוּ וֶאֱתוֹ. צְאוּ וּבֹאוּ, וְלֹא אָמַר לָהֶם עֲלוּ וּבֹאוּ. מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁצָּף קַרְקָעִית הַכִּבְשָׁן וְהִשְׁוָה לָאָרֶץ, שֶׁלֹּא יִטְרְחוּ לַעֲלוֹת:
בֵּאדַיִן נָפְקוּן. אַף עַל פִּי שֶׁבְּטוּחִין בַּנֵּס הֶעָשׂוּי לָהֶם, לֹא מָלְאָה לִבָּם לְזַלְזֵל בַּמַּלְכוּת לָצֵאת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת: