רש"י על דניאל· רש״י
פרק ב · פסוק מ
וּמַלְכוּ רְבִיעָאָה. הִיא קָשָׁה כְּפַרְזְלָא, כַּאֲשֶׁר רָאִיתָ הַשּׁוֹקַיִם שֶׁהֵם רְבִיעִים לָרֹאשׁ וְלֶחָזֶה וְלַמֵּעַיִם וְהֵם שֶׁל בַּרְזֶל:
מְהַדֵּק וְחָשֵׁל כֹּלָּא. מְרַדֵּד וּמְהַדֵּק כָּל מִינֵי מַתָּכוֹת שֶׁמְּרַדְּדִין אוֹתָם בְּקוּרְנָס:
וְחָשֵׁל. וּמְרַדֵּד, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בַּגְּמָרָא: חַשְּׁלֵי דּוּדֵי (כתובות עז.), בֵּיעֵי חֲשִׁילְתָא (חולין צב.):
כָּל אִלֵּין. כָּל מִינֵי מַתָּכוֹת הַלָּלוּ שֶׁרָאִיתָ בַּצֶּלֶם:
תַּדִּיק וְתֵרֹעַ. תַּדִּיק וּתְרוֹצֵץ: