רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ו · פסוק כג
וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק. שֶׁלֹּא לְעָנְשׁוֹ עַל הַשְּׁבוּעָה, שֶׁהֲרֵי בֶּאֱמֶת הוּא נִשְׁבַּע. וְתוֹסֶפְתָּא דְּסוֹטָה מְפָרֵשׁ (תוספתא סוטה א:ג): אֶת אֲשֶׁר יֶחֱטָא – בּוֹעֵל אֵשֶׁת אִישׁ; וְנָשָׂא בוֹ אָלָה – וִיחַיֵּב בּוֹ אָלָה, כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִים אוֹתָהּ כָּךְ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתוֹ; לִפְנֵי מִזְבְּחֶךָ – כְּדִכְתִיב ״וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה״ (במדבר ה:יח):
לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ. כְּדִכְתִיב ״וְצָבְתָה בִטְנָהּ״ (במדבר ה:כז):
וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק. דִּכְתִיב ״וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע״ (במדבר ה:כח):