רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק ד · פסוק כב
וְיוֹקִים וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא. עַד וְיָשֻׁבִי לָחֶם – כָּל אֵלֶּה בְּנֵי שֵׁלָה בֶּן יְהוּדָה:
וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף. רַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים (בבא בתרא צא.): זֶה ״מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן״ (רות א:ב):
וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים. פִּתְרוֹן: אַל תֹּאמַר לְפִי שֶׁהִתְחַלְתִּי לְיַחֵס מֵאַנְשֵׁי דּוֹרֵינוּ, שֶׁכֻּלָּם הָיוּ אַחֲרֵי כֵן; אֶלָּא כֻּלָּן שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּפָסוּק זֶה (הָעַתִּיקִים) – הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ בִּימֵי קַדְמוֹנִים:
אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב. שֶׁלָּקְחוּ נָשִׁים מוֹאֲבִיּוֹת: