רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק ד
פסוק ב
וּרְאָיָה. כֵּן מִנְהַג הַיַּחַס הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר עֲדַיִין רְאָיָה, כִּי דוֹרוֹת דּוֹרוֹת קָחָשִׁיב; וְכֵן בְּנֵי חֶלְאָה צֶרֶת וְצֹחַר וְאֶתְנָן. וְקוֹץ הוֹלִיד (דברי הימים א ד:ז-ח) – וַעֲדַיִן לֹא הִזְכִּיר קוֹץ, וּמַזְכִּיר אֶת בָּנָיו:
פסוק ה
וּלְאַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים. מוּסָב לְמַעְלָה: ״וְאֵשֶׁת חֶצְרוֹן אֲבִיָּה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ״ (דברי הימים א ב:כד), כִּי לֹא יִחֵס עַד עַתָּה:
פסוק ט
וְאִמּוֹ קָרְאָה שְׁמוֹ יַעְבֵּץ לֵאמֹר כִּי יָלַדְתִּי בְּעֹצֶב. וְכִנָּה שְׁמוֹ יַעְבֵּץ; וְדוּגְמָתוֹ ״בֶּן אוֹנִי״ (ס״א ״וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין״) (בראשית לה:יח):
פסוק י
וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי. בַּנַּחֲלוֹת:
וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי וְעָשִׂיתָ מֵרָעָה. אִם תִּהְיֶה עִמִּי וְתַצִּילֵנִי מֵרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי, שֶׁלֹּא יֶאֱרַע לִי שׁוּם נֶזֶק וְצַעַר וְעֶצֶב; וְהוּא נָדַר מַה שֶּׁנָּדַר:
וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל. וְשִׁלֵּם נִדְרוֹ. וּמִכָּאן מְבִיאִין רְאָיָה כְּשֶׁפּוֹסְקִין צְדָקָה (בַּצִּבּוּר) בַּעֲבוּר מָה, שֶׁאֵין נוֹדְרִין אֶלָּא נוֹתְנִין בְּלֹא נֶדֶר; וּמִדְרָשׁוֹ יָדוּעַ (תמורה טז.):
פסוק יא
וּכְלוּב אֲחִי שׁוּחָה. מִשְׁפָּחוֹת הוּא דְּקָחָשִׁיב בְּקִצּוּר לָשׁוֹן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַזְכִּירוֹ לְמַעְלָה; וְכֵן וּבְנֵי קְנַז – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּירוֹ לְמַעְלָה; וְכֵן מְעוֹנֹתַי – כְּמוֹ כֵן לֹא הִזְכִּירוֹ, כִּי כֵּן דֶּרֶךְ כָּל הַסֵּפֶר הַזֶּה:
פסוק יב
אֲבִי עִיר נָחָשׁ. שֵׁם עִיר, וּתְּחִנָּה שַׂר (הָיָה) עָלֶיהָ:
אֵלֶּה אַנְשֵׁי רֵכָה. בְּנֵי אֶשְׁתּוֹן יָשְׁבוּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם בְּרֵכָה, עִנְיָן אַחֵר: אַנְשֵׁי רֵכָה הַמִּשְׁפָּחָה הָיְתָה מְכֻנָּה אַנְשֵׁי רֵכָה:
פסוק יד
וּשְׂרָיָה הוֹלִיד אֶת יוֹאָב אֲבִי גֵּיא חֲרָשִׁים. יוֹאָב הָיָה שַׂר שֶׁל עֵמֶק שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲרָשִׁים. וְלָמָּה אֲנִי קוֹרֵא אוֹתָהּ גֵּיא חֲרָשִׁים? כִּי חֲרָשִׁים הָיוּ. פִּתְרוֹן: אוֹתָן שֶׁיָּשְׁבוּ בְּגֵיא הַחֲרָשִׁים, חֲרָשִׁים הֵמָּה, וְעַל שְׁמָם נִקְרָא הַגַּיְא:
פסוק טו
וּבְנֵי כָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תמורה טז.): כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה זֶה ״כָּלֵב בֶּן חֶצְרוֹן״ (דברי הימים א ב:יח), וְלָמָּה נִקְרָא בֶּן יְפֻנֶּה? שֶׁפָּנָה מֵעֲצַת מְרַגְּלִים. וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי יִחֵס כְּבָר מִשְׁפַּחַת כָּלֵב בֶּן חֶצְרוֹן, שֶׁהֲרֵי כֵּן הַדֶּרֶךְ, שֶׁמְּיַחֵס קְצָת וּמְדַלֵּג עַל מִשְׁפָּחָה אַחֶרֶת, וְאַחַר כֵּן תּוֹפֵשׂ מִשְׁפָּחָה רִאשׁוֹנָה:
וּבְנֵי אֵלָה וּקְנַז. כָּךְ הָיָה שְׁמוֹ: וּקְנַז:
פסוק יח
וְאִשְׁתּוֹ הַיְהוּדִיָּה. אֵשֶׁת כָּלֵב שֶׁנּוֹלְדָה מִיהוּדִית:
יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְגוֹ׳. שָׂרֵי הָעֲיָרוֹת, כְּדִכְתִיב בִּיהוֹשֻׁעַ ״וְיָקְדְעָם וְזָנוֹחַ״ (יהושע טו:נו) וְ״חַלְחוּל בֵּית צוּר וּגְדוֹר״ (יהושע טו:נח), ״יַרְמוּת וַעֲדֻלָּם שׂוֹכֹה וַעֲזֵקָה״ (יהושע טו:לה):
וְאֵלֶּה בְּנֵי בִתְיָה בַת פַּרְעֹה. הַוָּי״ו מַפְרֶדֶת בֵּין בְּנֵי יְהוּדִיָּה וּבֵין בְּנֵי בִתְיָה:
אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד. כָּלֵב הוּא מֶרֶד, שֶׁמָּרַד בַּעֲצַת מְרַגְּלִים (סנהדרין יט:). וְכֵן דֶּרֶךְ הַיַּחַס, שֶׁאֲפִילוּ לְאֶחָד אוֹמֵר בְּנֵי, כְּמוֹ וּבְנֵי אֵלָה וּקְנַז:
פסוק כא
בְּנֵי שֵׁלָה בֶן יְהוּדָה. לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא יִחֲסוֹ, מְיַחֲסוֹ עַתָּה; שֶׁמִּשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל דָּוִד מַקְדִּים לְיַחֵס בְּנֵי תָמָר, פֶּרֶץ וְזֶרַח, שֶׁמֵהֶם יָצָא גַּם הוּא, וְעַכְשָׁיו שֶׁיִּחֵס כָּל מִשְׁפְּחוֹת פֶּרֶץ, מַתְחִיל לְיַחֵס כָּל מִשְׁפְּחוֹת שֵׁלָה שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר:
וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית עֲבוֹדַת הַבּוּץ. לִירִיעוֹת הַמִּקְדָּשׁ, אַף הֵם הָיוּ מִבְּנֵי שֵׁלָה:
פסוק כב
וְיוֹקִים וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא. עַד וְיָשֻׁבִי לָחֶם – כָּל אֵלֶּה בְּנֵי שֵׁלָה בֶּן יְהוּדָה:
וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף. רַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים (בבא בתרא צא.): זֶה ״מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן״ (רות א:ב):
וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים. פִּתְרוֹן: אַל תֹּאמַר לְפִי שֶׁהִתְחַלְתִּי לְיַחֵס מֵאַנְשֵׁי דּוֹרֵינוּ, שֶׁכֻּלָּם הָיוּ אַחֲרֵי כֵן; אֶלָּא כֻּלָּן שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּפָסוּק זֶה (הָעַתִּיקִים) – הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ בִּימֵי קַדְמוֹנִים:
אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב. שֶׁלָּקְחוּ נָשִׁים מוֹאֲבִיּוֹת:
פסוק כג
הֵמָּה הַיּוֹצְרִים. הֵמָּה, יוֹקִים וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא וְיָשֻׁבֵי לָחֶם, הָיוּ יוֹצְרֵי חֹמֶר לִמְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ, וְגַם קְדֵרוֹת לְמַאֲכַל הַמֶּלֶךְ וְגַם לַכֹּהֲנִים:
וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים. שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בִּנְטִיעוֹת שֶׁל מֶלֶךְ:
וּגְדֵרָה. אוּמָּנִים גּוֹדְרֵי גָּדֵר אֲבָנִים לִמְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ:
עִם הַמֶּלֶךְ. פִּתְרוֹן: הוֹשִׁיבָן הַמֶּלֶךְ בְּאוֹתָן הָעֲיָירוֹת, לְפִי שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים מְלַאכְתּוֹ; דֻּגְמָא בְּמִשְׁפָּטִים בְּשׁוֹאֵל: ״בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם״ (שמות כב:יד) – כְּלוֹמַר: עִמּוֹ בִּמְלַאכְתּוֹ:
פסוק כד
בְּנֵי שִׁמְעוֹן. לְפִי שֶׁשִּׁמְעוֹן יוֹשֵׁב בְּחֵלֶק יְהוּדָה, הוּא מַקְדִּימוֹ לְיַחֲסוֹ וּלְדַבֵּר בְּעַיָּרוֹתָיו קֹדֶם לִרְאוּבֵן (דה״א ה:א-י):
פסוק כז
וּלְאֶחָיו אֵין בָּנִים רַבִּים וְכֹל מִשְׁפַּחְתָּם לֹא הִרְבּוּ עַד בְּנֵי יְהוּדָה. לֹא הִרְבּוּ בָנִים כִּבְנֵי יְהוּדָה; לְפִי שֶׁהָיוּ מוּעָטִים וְחֵלֶק יְהוּדָה רַב מֵהֶם, קִבֵּל יְהוּדָה שִׁמְעוֹן בְּחֶלְקוֹ. כִּי שִׁמְעוֹן לֹא הָיָה לוֹ חֵלֶק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר ״אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל״ (בראשית מט:ז): וְשָׁנִינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה צח:ה): אֲחַלְּקֵם לְהַעֲמִיד סוֹפְרִים בְּיִשְׂרָאֵל בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וְכוּ׳. וּמִנַּיִן שֶׁקִּבְּלוֹ? דִּכְתִיב ״מֵחֶבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן״ (יהושע יט:ט) כִּי הָיָה חֵלֶק בְּנֵי יְהוּדָה רַב מֵהֶם וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ נַחֲלָתָם פֶּן תִּרְבֶּה עֲלֵיהֶם חַיַּת הַשָּׂדֶה (דברים ז:כב). וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וַיַּעַל הַגּוֹרָל לִבְנֵי שִׁמְעוֹן״ (יהושע יט:א), כָּךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה: הִפִּילוּ גּוֹרָל אֵיזֶה שֵׁבֶט יְקַבֵּל שִׁמְעוֹן בְּחֶלְקוֹ וְנָפַל הַגּוֹרָל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה; וְגַם מַה שֶּׁכָּתוּב ״וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו עֲלֵה אִתִּי בְגוֹרָלִי וְנִלָּחֲמָה בַּכְּנַעֲנִי וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אִתָּךְ״ (שופטים א:ג) – בַּחֵלֶק שֶׁנָּתַתִּי לְךָ:
פסוק כח
וַיֵּשְׁבוּ בִּבְאֵר שֶׁבַע. בְּנֵי שִׁמְעוֹן יָשְׁבוּ בְּאוֹתָן עֲיָירוֹת שֶׁל יְהוּדָה:
פסוק לא
אֵלֶּה עָרֵיהֶם עַד מְלֹךְ דָּוִד. פִּתְרוֹן: כְּשֶׁהִרְבּוּ בְּנֵי יְהוּדָה, עָשׂוּ תַּרְעוֹמוֹת עַל בְּנֵי שִׁמְעוֹן מִימֵי שָׁאוּל, וְרָצוּ לְגָרְשָׁם מֵאַרְצָם, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְגָרְשָׁם, וְאַף כִּי הָיָה כָּל יָמָיו בְּטִרְדָּה וּבְמִלְחָמוֹת; וּכְשֶׁמָּלַךְ דָּוִד בָּאוּ שִׁבְטוֹ לִשְׁאֹל מִבְּנֵי שִׁמְעוֹן אֶת אַרְצָם שֶׁהִשְׁאִילוּ לָהֶם, וְהָלַךְ דָּוִד וְגָר שָׁם; כִּי שָׁאוּל לֹא חָשַׁשׁ בְּכָךְ, מִפְּנֵי שִׂנְאַת דָּוִד שֶׁהָיָה מִיהוּדָה; וְזֶהוּ שֶׁכָּתַב: אֵלֶּה עָרֵיהֶם עַד מְלֹךְ דָּוִד, וּכְשֶׁמָּלַךְ גֵּרְשָׁם. מִפִּי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר מְשֻׁלָּם ז״ל, וְכֵן פֵּרֵשׁ לִי רַבִּי שְׁלֹמֹה בַּר לֵוִי אֲחִי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן:
פסוק לב
וְחַצְרֵיהֶם. הַכְּפָרִים מִי הָיוּ: עֵיטָם וְעַיִן וְרִמּוֹן וְגוֹ׳:
פסוק לג
זֹאת מוֹשְׁבוֹתָם וְהִתְיַחְשָׂם לָהֶם. פִּתְרוֹן: אַף עַל פִּי שֶׁיִּחֲסָם כָּאן מִקְצָתָן, אַל תֹּאמַר שֶׁלֹּא הָיוּ כִּי אִם אוֹתָן, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ סֵפֶר יִחוּס אַחֵר, וְשָׁם הָיוּ יִחוּסִין כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, כָּךְ הָיָה לְפָרֵשׁ יִחוּסוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ:
פסוק לד
וּמְשׁוֹבָב. וְכָל הַכְּתוּבִין:
פסוק לח
אֵלֶּה הַבָּאִים בְּשֵׁמוֹת נְשִׂיאִים בְּמִשְׁפְּחוֹתָם וּבֵית אֲבוֹתֵיהֶם פָּרְצוּ לָרֹב. לֹא הָיָה לָהֶם מָקוֹם לֵישֵׁב:
פסוק לט
וַיֵּלְכוּ. עַל כֵּן לִמְבוֹא גְדֹר וְגוֹ׳ לְבַקֵּשׁ מִרְעֶה לְצֹאנָם:
פסוק מ
כִּי מִן חָם הַיּוֹשְׁבִים שָׁם לְפָנִים. בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה הָיוּ יוֹשְׁבִים, וְלֹא בָּא אָדָם לְהָרַע לָהֶם, לְפִיכָךְ לֹא נִזְהֲרוּ כְּשֶׁבָּאוּ עֲלֵיהֶם לְהִלָּחֵם; וְדוּגְמָתוֹ בְּשׁוֹפְטִים ״וַיָּבֹאוּ עַל לַיִשׁ עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ וְגוֹ׳, וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם אָדָם״ (שופטים יח:כז-כח) – לְפִי שֶׁהָיוּ שְׁקֵטִים, לֹא הָיוּ יְרֵאִים וְלֹא כָּרְתוּ בְּרִית עִם שׁוּם אָדָם לְעָזְרָם, לְפִיכָךְ נִצְּחוּם אוֹתָם חֲמֵשׁ מֵאוֹת; וְגַם כְּתִיב לְשָׁם ״כְּמִשְׁפַּט צִידֹנִים שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ וְגוֹ׳״ (שופטים יח:ז):
פסוק מג
וַיַּכּוּ אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵיטָה. מֵהַכְרָתַת דָּוִד, כִּי דָוִד ״הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם״ (מלכים א יא:טז):