רש"י על איוב· רש״י
פרק מא · פסוק יז
מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים. מִפַּחְדּוֹ מִתְיָרְאִים גִּבּוֹרִים וַחֲזָקִים, בֵּין דָּגִים בֵּין שְׁאָר בְּרִיּוֹת:
מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ. גַּלֵּי הַיָּם, שֶׁקְּרוּיִין מִשְׁבָּרִים, הֵן חֲסֵרִין לְפָנָיו; שֶׁהוּא שׁוֹבְרָן בִּפְרִיחָתוֹ, כַּאֲשֶׁר הוּא פּוֹרֵחַ וְצָף בְּגַלֵּי הַיָּם:
יִתְחַטָּאוּ. לְשׁוֹן חִסָּרוֹן, כְּמוֹ ״וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים״ (מלכים א א:כא):