אור ברסלב

רש"י על איוב· רש״י

פרק מא

פרק מ

פסוק א

הֵן תּוֹחַלְתּוֹ נִכְזָבָה. הֵן אִם תּוֹחַלְתּוֹ נִכְזָבָה, שֶׁלֹּא יְהֵא בּוֹ כֹּחַ לְהִלָּחֵם וְלָזוּז מִמְּקוֹמוֹ:

הֲגַם אֶל מַרְאָיו יֻטָּל. אִם גַּם אֶל מַרְאִית פָּנָיו יֻטַּל וְיֻשְׁלַךְ אָדָם, לַעֲמֹד לְפָנָיו לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, מִפְּנֵי אֵימָתוֹ:

פסוק ב

לֹא אַכְזָר כִּי יְעוּרֶנּוּ. אֵין אַכְזָר גִּבּוֹר וְעָרִיץ, אֲשֶׁר יְעִירֶנּוּ מִשְּׁנָתוֹ, וִיעוֹרְרֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ לַהֲקִימוֹ:

וּמִי הוּא וְגוֹ׳. אֲשֶׁר יִתְיַצֵּב וְיַעֲמֹד לְפָנַי, אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת כָּל אֵלֶּה:

פסוק ג

מִי הִקְדִּימַנִי. וּמִי הוּא אֲשֶׁר הִקְדִּים פָּנַי בְּהַקְבָּלָתוֹ, לְעָבְדֵנִי וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתַי, וַאֲשַׁלֵּם לוֹ שְׂכָרוֹ?

תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם לִי הוּא. כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם לִי הוּא, וּבְיָדִי לִפְרֹעַ לוֹ שְׂכָרוֹ וּפְעֻלָּתוֹ וּמַעֲבָדוֹ:

פסוק ד

לֹא אַחֲרִישׁ בַּדָּיו. לֹא אַחֲרִישׁ עַל בָּנָיו שֶׁל צַדִּיק, שֶׁהָלַךְ לְפָנַי בְּתָמִים, וּלְבָנָיו יִשְׁתַּלְּמוּ שְׂכַר טוֹב אֲבִיהֶם, וְיִמְצְאוּ טוֹבָה בִּזְכוּתוֹ:

וּדְבַר גְּבוּרוֹת וְחִין עֶרְכּוֹ. וּדְבַר גְּבוּרוֹתָיו אֲשֶׁר נִתְגַּבֵּר לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, וּתְחִנַּת סִדּוּרוֹ שֶׁל צַדִּיק אֲשַׁלֵּם שְׂכָרוֹ גַּם לְבָנָיו אַחֲרָיו:

בַּדָּיו. עֲנָפָיו, וְהֵם בָּנָיו, כְּמוֹ ״וַתַּעַשׂ בַּדִּים וַתִּשְׁלַח פֹּארוֹת״ (יחזקאל יז:ו):

פסוק ה

מִי גִלָּה פְּנֵי לְבוּשׁוֹ. חוֹזֵר עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, לְדַבֵּר עַל לִוְיָתָן. מִי יוּכַל לְגַלּוֹת קַשְׂקַשּׂוֹת שֶׁהֵן בְּכֶפֶל רִסְנוֹ, בְּכֶפֶל שְׂפָתָיו כְּשֶׁהֵן פְּתוּחוֹת מִי הוּא אֲשֶׁר יִכָּנֵס שָׁם. בְּכֶפֶל הֵן הַשְּׂפָתַיִם, שֶׁהֵן כְּפוּלוֹת: אַחַת לְמַעְלָה וְאַחַת לְמַטָּה, שֶׁאֵין בְּרִיָּה רַשָּׁאָה לִיכָּנֵס שָׁם מִפְּנֵי אֵימָתוֹ:

פסוק ו

דַּלְתֵי פָנָיו. הֵן הַשְּׂפָתַיִם; כְּשֶׁהוּא סוֹגֵר פִּיו, מִי יוּכַל לְפָתְחָן?

סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה. אֲשֶׁר מִפְּנֵי פַּחְדּוֹ וְאֵימָתוֹ אֵין בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְהִתְקָרֵב לְשִׁנָּיו:

פסוק ז

גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים. גַּאֲוָה גְּדוֹלָה יֵשׁ לוֹ בְּחֹזֶק מָגִנָּיו, הֵן קַשְׂקַשִּׂים שֶׁעָלָיו, הַמְּגִנִּין עָלָיו כְּמָגֵן:

סָגוּר. הוּא חוֹתַם שִׁרְיוֹנוֹ, שֶׁהוּא צַר וְסָגוּר וְעָצוּם; שֶׁכָּל קַשְׂקֶשֶׂת וְקַשְׂקֶשֶׂת דְּבוּקָה בּוֹ וַאֲדוּקָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁאֵין בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְהַכּוֹתוֹ בֵּין הַדְּבָקִים (מלכים א כב:לד). וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ. שֶׁכֻּלָּן מֻגָּשׁוֹת וּתְכוּפוֹת זוֹ לָזוֹ:

פסוק ט

יִתְלַכְּדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ. עֲדַיִן כּוֹפֵל לְשׁוֹנוֹ, שֶׁנִּלְכָּדוֹת וְנֶאֱחָדוֹת כָּל אַחַת וְאַחַת בַּחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁלֹּא תִּהְיֶינָה מִתְפָּרְדוֹת זוֹ מִזּוֹ:

פסוק י

עֲטִישֹׁתָיו תָּהֶל אוֹר. בְּכָל עֲטִישָׁה וַעֲטִישָׁה שֶׁהוּא מִתְעַטֵּשׁ, יָהֶל וְתִזְרַח אוֹר:

תָּהֶל. כְּמוֹ ״בְּהִלּוֹ נֵרוֹ״ (איוב כט:ג):

וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר. עֵינָיו זוֹרְחוֹת וּמְאִירוֹת כְּדִמְדּוּמֵי חַמָּה, כְּמוֹ לְעֵת בֹּקֶר שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מִתְאַדֶּמֶת:

פסוק יא

מִפִּיו. מִלַּהֶבֶת הַיּוֹצֵאת מִמֶּנּוּ:

מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ. לַפִּידִים יוֹצְאוֹת מִפִּיו:

כִּידוֹדֵי אֵשׁ. כְּמוֹ לַפִּידִים:

יִתְמַלָּטוּ. פִּתְרוֹנוֹ לְפִי עִנְיָנוֹ שוינ״ט אישקמוצי״ר בְּלַעַ״ז:

פסוק יב

מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן. כְּסִיר נָפוּחַ עַל הָאֵשׁ, שֶׁמַּעֲלֶה עָשָׁן:

וְאַגְמוֹן. פִּתְרוֹנוֹ לְפִי עִנְיָנוֹ, לְשׁוֹן כְּלִי חֶרֶשׂ הוּא, כְּמוֹ דּוּד נָפוּחַ; כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה״ (ירמיהו א:יג):

פסוק יג

נַפְשׁוֹ גֶּחָלִים תְּלַהֵט. גֶּחָלִים בּוֹעֲרוֹת וְלוֹהֲטוֹת, וְלַהֲבוֹת דּוֹלְקוֹת יוֹצְאוֹת מִפִּיו:

פסוק יד

בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז. גְּבוּרָה:

וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה. שֶׁאֵין דַּאֲבוֹן וְעִצָּבוֹן לְפָנָיו, שֶׁאֵינוֹ מִתְיָרֵא מִשּׁוּם בְּרִיָּה. תָּדוּץ לְשׁוֹן דִּיצָה וְשִׂמְחָה:

פסוק טו

מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ דָבֵקוּ. נִדְבָּקוֹת וּתְכוּפוֹת זוֹ בָּזוֹ, שֶׁהַדָּגִים הֵן נַעֲשִׂין חֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת בִּבְשָׂרוֹ, וּמְדֻבָּקוֹת זוֹ בָּזוֹ. וּבְדָג גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא מְבֻשָּׁל, נִרְאוֹת חֲתִיכוֹת כְּשֶׁהֵן שׁוֹכְבוֹת זוֹ עַל זוֹ וְזוֹ אֵצֶל זוֹ. וְכֵן הוֹלֵךְ סִדּוּר הַמִּלָּה: תְּחִלָּה דִּבֵּר בְּקַשְׂקַשּׂוֹתָיו שֶׁל לִוְיָתָן וְאַחַר כֵּן בַּחֲתִיכוֹת בְּשָׂרוֹ וְחֹזֶק לִבּוֹ:

מַפְּלֵי. לְשׁוֹן כְּפִילוּת חֲתִיכוֹת. וְיֵשׁ לוֹמַר כְּמוֹ פְּלָאֵי פְּלוּיֵי שֶׁבִּלְשׁוֹן גְּמָרָא (נדה כא:) לְשׁוֹן בִּקּוּעַ בִּקּוּעֵי חֲתִיכוֹתָיו:

דָבֵקוּ. בֵּי״ת קְמוּצָה בְּקָמַץ קָטָן, כְּמוֹ ״וּלְשׁוֹנָם לְחִכָּם דָּבֵקָה״ (איוב כט:י), וְכֵן הַרְבֵּה בְּאֶתְנַחְתָּא וְסוֹף פָּסוּק:

יָצוּק עָלָיו. כָּל מַפָּל וּמַפָּל יָצוּק זֶה עַל זֶה אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹט וְלֹא יִתְפָּרֵד זֶה מֵעַל זֶה. יָצוּק לְשׁוֹן ״מוּצָק״ (איוב לז:יח), וְהוּא לְשׁוֹן עָשׂוּי, כְּמוֹ יָרוּד מִן יָרַד, יָצוּק מִן יָצַק, ״יָדוּעַ״ (ישעיה נג:ג) מִן יָדַע:

פסוק טז

לִבּוֹ יָצוּק כְּמוֹ אָבֶן. לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ חָזָק וּמְיֻסָּד כְּאֶבֶן הַקְּבוּעָה וּנְתוּנָה בִּיסוֹד הַבִּנְיָן בְּחֹזֶק:

יָצוּק כְּפֶלַח תַּחְתִּית. כּוֹפֵל מִלָּתוֹ, שֶׁמְּיֻסָּד לִבּוֹ וְקָבוּעַ כְּפֶלַח שֶׁל רֵחַיִם, שֶׁנָּתוּן בְּתַחְתִּיתוֹ שֶׁל פֶּלַח רֶכֶב. שֶׁפֶּלַח רֶכֶב שֶׁלְּמַעְלָה – הוּא סוֹבֵב וּמִתְגַּלְגֵּל וְטוֹחֵן, וְשֶׁל מַטָּה – אֵינוֹ זָז מִמְּקוֹמוֹ כִּי קָבוּעַ הוּא בִּמְקוֹמוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹט (ישעיהו מ:כ). הוּא נִקְרָא ׳פֶּלַח׳, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ״ (שופטים ט:נג), וְאֶת שֶׁלְּמַטָּה קָרוּי פֶּלַח תַּחְתִּית:

פסוק יז

מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים. מִפַּחְדּוֹ מִתְיָרְאִים גִּבּוֹרִים וַחֲזָקִים, בֵּין דָּגִים בֵּין שְׁאָר בְּרִיּוֹת:

מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ. גַּלֵּי הַיָּם, שֶׁקְּרוּיִין מִשְׁבָּרִים, הֵן חֲסֵרִין לְפָנָיו; שֶׁהוּא שׁוֹבְרָן בִּפְרִיחָתוֹ, כַּאֲשֶׁר הוּא פּוֹרֵחַ וְצָף בְּגַלֵּי הַיָּם:

יִתְחַטָּאוּ. לְשׁוֹן חִסָּרוֹן, כְּמוֹ ״וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים״ (מלכים א א:כא):

פסוק יח

מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם. גִּבּוֹר הַמַּשִּׂיגֵהוּ לְהִלָּחֵם בְּחֶרֶב – לֹא יִתְקַיֵּם חַרְבּוֹ, כִּי הוּא יִשְׁבְּרֶנָּה:

חֲנִית מַסָּע וְשִׁרְיָה. וְכֵן כָּל כְּלֵי מִלְחָמָה הַלָּלוּ שֶׁבְּיַד הַמַּשִּׂיג, לֹא יִתְקַיְּמוּ וְלֹא יַעַמְדוּ לְפָנָיו שֶׁל לִוְיָתָן. מַסָּע. יֵשׁ לוֹמַר שֶׁהוּא אֶחָד מִכְּלֵי מִלְחָמָה, כְּמוֹ חֶרֶב וַחֲנִית וְשִׁרְיָה. וְיֵשׁ לוֹמַר מַסָּע דּוּגְמַת ״אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע וְגוֹ׳״ (מלכים א ו:ז). וְזֶהוּ פִּתְרוֹנוֹ: חֲנִית מַסָּע שֶׁהוּא גָּדוֹל וְאֵינוֹ נוֹחַ לְטַלְטֵל כָּל כָּךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא גָּדוֹל וְחָזָק מְאֹד; כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּגָלְיַת הַפְּלִשְׁתִּי ״וְחֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת וְגוֹ׳״ (שמואל א יז:ז):

וְשִׁרְיָה. שִׁרְיוֹן:

פסוק יט

יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל. כְּלֵי זַיִן שֶׁל בַּרְזֶל חֲשׁוּבִים לְפָנָיו כְּתֶבֶן, וּכְלֵי זַיִן שֶׁל נְחֹשֶׁת הֵם לְפָנָיו כִּרְקֵבוּת עֵץ.

פסוק כ

לֹא יַבְרִיחֶנּוּ בֶן קָשֶׁת. לֹא יִבְרַח מִפְּנֵי בַּעַל קֶשֶׁת וְחִצִּים, וְאַבְנֵי בַּלִּיסְטְרָאוֹת הֲרֵי הֵן לְפָנָיו כְּקַשׁ:

פסוק כא

תּוֹתָח. הוּא כְּלִי זַיִן, וּפִתְרוֹנוֹ לְפִי עִנְיָנוֹ:

וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן. לְרַעַשׁ מְהוּמַת בַּעֲלֵי מִלְחָמוֹת נוֹטְלֵי כִּידוֹן, הוּא מְשַׂחֵק וּמְטַיֵּל; שֶׁאֵינוֹ מִתְיָרֵא מִפְּנֵיהֶם:

פסוק כב

תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ. בִּמְקוֹם חֲנִיָּתוֹ יֵשׁ זָהֳרוּרֵי שֶׁמֶשׁ, כִּי סְנַפִּירִים שֶׁלּוֹ, אֲשֶׁר תַּחְתָּיו – בְּבִטְנוֹ, מְאִירוֹת וּמַזְרִיחוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ:

חַדּוּדֵי. כְּמוֹ ״חֶרֶב חַדָּה״ (יחזקאל ה:א), שֶׁהִיא שְׁנוּנָה, צַחָה וּמְלֻבָּנָה; וְעַל שֵׁם כָּךְ קוֹרֵא לְזַהֲרוּרֵי – חַדּוּדֵי:

חָרֶשׂ. שֶׁמֶשׁ, כְּמוֹ ״הָאוֹמֵר לַחֶרֶס לֹא יִזְרָח וְגוֹ׳״ (איוב ט:ז), ״בְּטֶרֶם תָּבֹא הַחַרְסָה״ (שופטים יד:יח):

יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי טִיט. מִלָּה כְּפוּלָה, יִרְפַּד חָרוּץ מוּסָב עַל חִדּוּדֵי חֶרֶס, עֲלֵי טִיט מוּסָב עַל תַּחְתִּיתוֹ, בִּמְקוֹם שֶׁהוּא שָׂם עַל הַחוֹל, זֶה טִיט רִפּוּדוֹ מַזְרִיחַ כְּזָהָב חָרוּץ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״רְפִידָתוֹ זָהָב״ (שיר השירים ג:י), חָרוּץ מִין זָהָב, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״מֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ״ (משלי ג:יד), ״טוֹב פִּרְיָהּ מֵחָרוּץ וּמִפָּז״ (משלי ח:יט). יִרְפַּד לְשׁוֹן מַצָּע וּמִשְׁכָּב כְּמוֹ ״רְפִידָתוֹ זָהָב״ (שיר ג:י):

פסוק כג

יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה. כְּסִיר קָטָן נָפוּחַ, שֶׁמַּעֲלֶה מְהֵרָה רְתִיחוֹת תְּכוּפוֹת וּרְצוּפוֹת, כֵּן הוּא מַרְתִּיחַ אֶת הַמְּצוּלָה שֶׁהִיא גְּדוֹלָה וַעֲמֻקָּה:

יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה. כְּמִרְקַחַת רִקּוּחַ בְּשָׂמִים, שֶׁהִיא מְעוֹרָה וּמְעֹרֶבֶת, כְּמוֹ כֵן יָשִׂים וִיעָרֵב אֶת הַיָּם כְּשֶׁהוּא זָז מִמְּקוֹמוֹ:

פסוק כד

אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב. כְּשֶׁהוּא פּוֹרֵחַ וְשָׁט בַּיָּם, אַחֲרָיו מֵאִיר נָתִיב הַתְּהוֹם; שֶׁלְּפִי שָׁעָה שֶׁהוּא פּוֹרֵחַ, וְאֵין שָׁם מַיִם מֵחֲמַת מְרוּצַת פְּרִיחָתוֹ:

יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה. תְּהוֹם חָשׁוּב לְפָנָיו בְּחַלָּשׁוּת וְתַשּׁוּת:

לְשֵׂיבָה. לְחַלְשׁוּת שֶׁל זִקְנָה וְשֵׂיבָה:

פסוק כה

אֵין עַל עָפָר מָשְׁלוֹ. מֵ״ם חֲטַף קָמַץ, וּפִתְרוֹנוֹ: מֶמְשַׁלְתּוֹ – שֶׁאֵין בְּרִיָּה מוֹשֶׁלֶת עָלָיו. וְהוּא שֵׁם דָּבָר: מוֹשֵׁל וְשִׁלְטוֹן, וְעַל כֵּן הַמֵּ״ם מְנֻקֶּדֶת בַּחֲטַף קָמַץ:

הֶעָשׂוּ. כְּמוֹ ״הֶעָשׂוּי״ (שמות ג:טז), וְלֹא יָדַעְתִּי לוֹ רֵיעַ. וּפִתְרוֹנוֹ: הֶעָשׂוּי בְּלִי פַּחַד וּמְחִתָּה, שֶׁאֵינוֹ מִתְיָרֵא מִן הַבְּרִיּוֹת; כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּסּוּס ״יִשְׂחַק לְפַחַד וְלֹא יֵחָת״ (איוב לט:כב):

פסוק כו

אֵת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה. כָּל הַגְּבוֹהִים שֶׁבָּעוֹלָם הוּא רוֹאֶה תַּחְתָּיו, וְכֵן הוּא מִנְהַג הָעוֹלָם, אֲשֶׁר אוֹתוֹ הָעוֹמֵד לְמַעְלָה רוֹאֶה אֶת הַתַּחְתּוֹן יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁרוֹאֶה הַתַּחְתּוֹן, וְאֵין לַתַּחְתּוֹן גְּבוּרָה וְנִצָּחוֹן נֶגֶד הָעֶלְיוֹן. וְלִוְיָתָן זֶה רוֹאֶה אֶת כָּל הַגִּבּוֹרִים, לוֹמַר שֶׁאֵין לָהֶם גְּבוּרָה כְּנֶגְדּוֹ:

הוּא מֶלֶךְ עַל כָּל בְּנֵי שָׁחַץ. מִלָּה כְּפוּלָה: עַל כָּל גַּאֲוָה יִרְאֶה, וְהוּא מֶלֶךְ עַל כָּל בְּנֵי שָׁחַץ – בְּנֵי גַּסּוּת הָרוּחַ שֶׁבָּרָאתִי בְּעוֹלָמִי, שֶׁאֵין לָהֶם כְּנֶגְדּוֹ מֶמְשָׁלָה וּשְׂרָרָה. וְהָאֵיךְ נְשָׂאֲךָ לִבְּךָ לָשֵׂאת רֹאשׁ לְפָנַי, לְהִתְוַכֵּחַ נֶגְדִּי – כִּי הִנְנִי עוֹשֶׂה אֶת כָּל הַנִּפְלָאוֹת הָאֵלֶּה?!

תוכן העניינים

רש"י על איוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה